מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי עירית, נולדתי בכפר מנחם בשנת 1943.

הוריי חיה ודוד, הגיעו לארץ בשנת 1939.

אבי דוד נולד בביאליסטוק שבפולין בשנת 1914. הוא למד בבית הספר היהודי "תרבות" בשפה העברית. משפחתו היגרה לקנדה כשהיה בן 16.

אימי נולדה באוקראינה בשנת 1913. בשנת 1918 היו באוקראינה פרעות ביהודים בהנהגתו של סימון פטליורה. סבתא שלי נהרגה כשאימי הייתה בת 5 בעקבות זה המשפחה ברחה ונדדה שנתיים באירופה ובסופה הגיעו לקנדה.

ההורים שלי נפגשו כששניהם היו בתנועת "השומר הצעיר" ומשם כגרעין של התנועה הם עלו לארץ באניית משא והגיעו לכפר מנחם.

אני במלחמת השחרור 

בשנת 1947 האנגלים שלטו בארץ והיו הרבה קונפליקטים בין הערבים והיהודים שחיו בארץ. האנגלים לא נתנו ליהודים שברחו מהשואה באירופה לעלות לארץ ישראל. מכיוון שכבר הייתה  החלטה על הקמת מדינת ישראל התחילו הערבים במלחמה נגד היהודים בישראל.

במלחמה הזו הייתי בת 5 ואני זוכרת שהיו חפירות-תעלות בכל הקיבוץ והיו רק מקלטים מעטים ואם הייתה אזעקה היו רצים לתעלות ומשם למקלטים.

יום שישי אחד התעוררתי משנת צהריים ומצאתי את עצמי לבד לגמרי בגן. התחלתי לחפש את הילדים והמטפלת ויצאתי החוצה ואז מישהו צעק לי: "בואי למקלט". מסתבר שבאותה שעה הגיע מטוס מצרי וזרק פצצה אבל הוא התבלבל והפצצה התפוצצה בתל אספי.

זכרון נוסף מהמלחמה הוא פינוי הילדים מכל ישובי הדרום מפחד שהצבא המצרי יגיע לישובים ויתקיפו אותם. לפינוי קראו "מבצע תינוק".

אותנו הילדים מכפר מנחם לקחו באוטובוסים משוריינים ואני זוכרת שהייתי חולה והנסיעה להדר הייתה לי מאוד קשה. החיים בהדר זכורים לי כתקופה מאוד נחמדה. הגן שלנו היה בין הפרדסים והדרך לשם הייתה מעניינת. היינו נפגשים עם הרבה תנים ואותם היינו שומעים הרבה מאוד מתחת לחלונות בלילה.

תקופת הפינוי ארכה כחצי שנה ואז חזרנו בשמחה הביתה. וכשהגענו לקיבוץ הכינו שלושה סלעים ענקיים והיה כתוב עליהם "ברוכים הבאים", וזה היה מרגש מאוד.

מלחמות לצערי הרב היו לאורך כל חיי וליוו אותי כל פעם בתחנות שונות של חיי.

הראשונה כילדה, השנייה מלחמת "קדש" כנערה,  במלחמה זו הינו בית ספר תיכון צפית והיו שני בתים בודדים על הגבעה וחפרנו תעלות להסתתר אם יקרה משהו לא קרה כלום.

השלישית כאמא צעירה לילד תינוק ב"מלחמת ששת הימים", שבה בעלי נקרא למילואים ביום הראשון לתקופת ההמתנה והיה לי מאוד קשה כי לא ידענו מה הולך לקרות. אחרי שלושה שבועות פרצה המלחמה שבה הרגשתי מאוד בודדה.

לאחר מכן הייתה מלחמת ההתשה. היה מאוד קשה בתקופה הזאת כי בעלי היה כבר מגויס למלחמה, לתקופה מאוד ארוכה, שנמשכה גם למלחמת יום הכיפורים. היה לי קשה כי הילדים היו גדולים והבינו את המתרחש.

בשנים של  מלחמת שלום הגליל הבנים שלי שירתו במלחמה והמתח היה סביב הדאגה לשלומם.

עכשיו אנחנו שוב במלחמה, הכי קשה, ולצערי הרב הגיע תורם של הנכדים להתגייס. נכדי עומר, אחיו הגדול של רותם גויס במהלך המלחמה ואנו דואגים לשלומו.

אני מייחלת  לימים שקטים ולשלום במדינת ישראל.

הזוית האישית

סבתא עירית: המפגש הרב דורי נפלא עם הילדים והסבים והסבתות שמשתתפים, פשוט מעניין לשמוע את סיפורי החיים של האחרים ואני מאוד ממליצה על התכנית. רותם: סבתא סיפרה על החיים בצל מלחמות ואני מתפעל מאיך סבתא התמודדה עם כל המלחמות לאורך כל חייה אני ממליץ להשתתף בתוכנית לכולם.