מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי בלה זבלונוב נולדתי בשנת 1963 בקזחסטן בעיר צ'ימקנט, להורים שלי שלמה ורוזה ז"ל למשפחת אברמוב. אני הבת האמצעית ויש לי שתי אחיות לריסה וויקטוריה .

גרתי בוילה גדולה עם ארבעה חדרים וגינה גדולה, ביחד עם כל משפחתי. הייתה לנו גינה גדולה ויפה עם הרבה עצי פירות שכל המשפחה דאגה לשמור ולטפח אותה. בקיץ נהניתי לטעום מהפירות לאחר שכל הצמחים צמחו. הפירות היו גדולים וטעימים ומתוקים, במיוחד אבטיחים ומלונים.

נהגתי תמיד לשמור על הבית נקי ומסודר.

קמתי כל יום מוקדם בבוקר כדי להגיע בזמן לבית הספר כי בכיתה שלנו כל התלמידים היו צריכים להגיע בשמונה בדיוק ואסור היה לאחר, כך שעמדתי בזמנים והגעתי לכיתה עד שמונה.

כשלמדתי לא הייתי טובה ברוב המקצועות כמו חשבון וגם לא ידעתי אנגלית. הכיתה שלנו חולקה לשתי קבוצות: קבוצה שלומדת אנגלית וקבוצה שלומדת גרמנית. אני בחרתי ללמוד גרמנית. בהפסקות נהגתי לשחק ולדבר עם חברות וחברים בכיתה אך מלבדם היו ילדים שהיו מציקים לי וקוראים לי בשמות כמו בלה אברהם.

אהתבי לשחק בהרבה משחקים. פעם לא היו משחקים כמו היום. הייתי יוצאת החוצה לשחק עם חברי וחברותי בהרבה משחקים כמו: כדור, מחבואים, לוטו, קלפים, דמקה, דומינו ועוד. אחד המשחקים האהובים עלי היה משחק של שלושה ילדים כך שבמשחק צריך לפסול את המשתתפים באמצע בעזרת כדור. חוץ מזה לפעמים אני הייתי מתגנבת לעץ תפוחים של אחד השכנים וקוטפת כמה תפוחים עם חברי. אהבנו לטפס על המחסן בעזרת עץ ולשחק שם.

בנערותי, הייתי חברה בקומסומול, שהייתה תנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. אבל לפני זה התחלתי כפיאונרקה.

ביום רגיל הייתי הולכת לבית הספר ולאחר הלימודים חוזרת הביתה עם חברי. אבא שלי היה חוזר מאוחר ואמא שלי עבדה חצי יום. הייתי מכינה שיעורים ואחרי זה הייתי נפגשת עם חברים מהשכונה ואז הולכת איתם לקנות גלידות, פירות וגרעינים. אחרי זה  נהגתי ללכת עם חברי לפארק שהיה עשיר בצמחייה למרות שהורי דאגו ולא רצו שאלך לשם. לאחר מכן הייתי חוזרת הביתה לארוחת ערב והולכת לישון.

אהבתי מאוד לנגן ולשמוע מוזיקה, למדתי לנגן בפסנתר מגיל עשר עד גיל חמש עשרה. למדתי עם מורה פרטית. בהתחלה היה לי קשה ללמוד, אבל תרגלתי בהתמדה כל יום וכך הצלחתי ללמוד לנגן.

את בעלי טוליק הכרתי, לאחר שהוא ראה תמונה שלי והתחיל להתעניין בי. הכרנו, ואחרי תקופה מסוימת התחתנתי אתו. גרנו בבית עם ההורים של בעלי. עבדתי כספרית כמו שני הורי. בעלי עבד כנגן סקסופון באירועים מחוץ לעיר. לאחר חמש שנים נולדה בתי ויאולטה ולאחר שלוש שנים נוספות  נולדה בתי השנייה ליזה.  בינתיים התפתחו בעיות במשפחה ואני  עליתי עם משפחתי לישראל ובעלי עבר לארה"ב.

העלייה לארץ:

בשנת 1990, כשהייתי בת עשרים ושבע, עליתי עם שתי בנותיי ומשפחתי לישראל, לעיר בני ברק. היו לנו בהתחלה קשיים בשפה ובמציאת עבודה. קרובי המשפחה שלנו שהיו כבר בארץ עזרו לנו מאוד. בדיוק כשעלינו, החלה מלחמת המפרץ בין ישראל לעיראק. נאלצו לשים מסיכות אב"כ ולהסתתר בממד"ים. לאחר שלושה חודשים, עקב קשיים גדולים, משפחתי החליטה לחזור חזרה לברית המועצות.

גרנו חמש שנים בעיר סמרקנד. ואחרי שהתגרשתי מבעלי טוליק, עקב סכסוכים במשפחה, עליתי שוב עם משפחתי לישראל, הפעם לעיר קריית מלאכי.

בתחילת הדרך, היו קשיים, אבל לאט לאט הסתגלנו. ויאולטה החלה ללמוד בבית הספר וליזה בגן. לאחר כשנה המשפחה שלי עברה לעיר אשדוד ושם כבר הורי קנו בית.

כאשר התגוררתי בעיר אשדוד עבדתי בעבודות ניקיון. ויאולטה כבר הייתה גדולה וליזה למדה בבית הספר. למדתי באולפן ללימוד עברית אך לא הצלחתי לסיים וגם כיום אני יודעת לדבר עברית חלקית בלבד.

התגוררתי באותו בית עם אחיותיי לריסה וויקטוריה. בשנת 1998 אבא שלי נהרג בתאונת דרכים . וב-2001 קניתי בית ושם גרתי עם בנותיי.

היום, אני גרה באשדוד, יש לי שני אחיינים ושלושה נכדים. אני עובדת בגן וכל יום קמה מוקדם כדי להכין אוכל לכל ילדי הגן. בתי ויאולטה היא אמא לשלושה ילדים: איתי, איתן והראל. ואני יודעת גם לבשל טוב.

מסר לדור הצעיר:

יש אנשים טובים ואנשים רעים ותמיד צריך להיות עם האנשים הטובים ולא להיות ליד אנשים לא טובים.

הזוית האישית

איתי: אני נהניתי מאוד מכתיבת הסיפור וזו הייתה בשבילי חווייה. למדתי הרבה על סבתי סבתא בלה.