מאגר סיפורי מורשת

שמי זהר, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את קורות חייה של סבתי אסתר. סבתא אסתר סרצי נולדה בעיר אוג'דה במרוקו בתאריך 25.8.1951. שם אמה מרים, שם אביה אברהם, שניהם ילידי העיר דיברו, מרוקו. הוריה חיו בתקופת השואה, למרוקו הנאצים לא נכנסו אבל היו פרעות מקומיות בתקופה זו.

לסבתא אסתר יש ארבעה אחים ואחות אחת. מבני המשפחה סבתא הייתה מאוד מחוברת לאמה, היה להן קשר מיוחד, היא אהבה אותה מאוד.

מסע העלייה לארץ של המשפחה ארך כחמש שנים. הם התחילו את המסע בשנת 1947 והגיעו לישראל בשנת 1953. כל המשפחה עלתה יחד למעט אחיה הבכור של סבתא, שהגיע כמה חודשים אחרי המשפחה.

ילדות

סבתא מספרת: "הייתה לי ילדות מאוד יפה ושמחה. האחים הגדולים שלי מאוד פינקו אותי. גדלתי בעין כרם, כפר קטן וציורי, היו לי הרבה חברים וחברות כל הזמן שיחקנו והיינו פעילים במשחקים בחוץ. שיחקתי במחניים, קלאס, חבל, חמש אבנים ובשוטרים וגנבים.

בבית הספר למדתי בעממי, בבית ספר סיני בעין כרם ובתיכון בסמינר יעקב. החברים שלי היו בעיקר ילדים מהשכונה. חברה מיוחדת שעד היום אנחנו שומרות על קשר היא מזל עמר, מזל גדלה בבית תימני אותנטי, היה להם דיר כבשים ועזים… אימא שלה הייתה מכינה סחוג באבן ריחיים והייתי אוהבת מאוד להיות אצלה.

בבית הספר הייתי תלמידה טובה, מאוד ממושמעת ומשתדלת למלא את כל המשימות. אהבתי מאוד את שיעורי אמנות. למדתי חשבון, עברית, אנגלית, היסטוריה ואזרחות. בתיכון למדתי עיצוב וציור אופנה.

אני זוכרת במיוחד את המורה שלי מכיתה ג', שמה רבקה לרנר, שהייתה מחנכת ומאוד אהבתי אותה. מהתיכון אני זוכרת את המחנכת לאה, שהייתה מורה מאוד נעימה וקשורה לתלמידים.

חוויה זכורה לי מבית הספר היא טיול שנתי בכיתה ח׳. קשרנו את אחת המורות למזרון כשהיא ישנה…

מקצוע ועיסוק

כשסיימתי תיכון, למדתי עוד שלוש שנים הנהלת חשבונות – חשבת שכר. בתקופת הלימודים עבדתי בחנות פרחים – ״דלילה״. כשסיימתי ללמוד עבדתי במשרד רואה חשבון ״רוויצקי״ עד הפרישה. עבדתי שם כי סיימתי ללמוד את לימודיי המקצועיים וחיפשתי עבודה. הייתי בכמה ראיונות ושם קיבלו אותי. זה היה משרד מאוד משפחתי ומתחשב. במהלך השנים במהלכן עבדתי במשרד התחתנתי, נולדו לי ילדים, נכדים. החברים במשרד היו המשפחה השנייה שלי.

הכרות, נישואים ובניית משפחה

את סבא הכרתי דרך ידיד משותף. הידיד הזמין אותי למסיבה ביום העצמאות. סבא ראה אותי ונדלק, התקשר אליי והזמין אותי לצאת איתו. והשאר היסטוריה.

סבתא אסתר ביום חתונתה

כשנולדו הילדים היה אושר גדול. כשנולדו הנכדים – הייתי ברקיע השביעי. נכדים זאת הרגשה עילאית של אושר ושמחה. האירוע המשפחתי הראשון המרגש הזכור לי היה בר המצווה של יניב, הבן הבכור שלנו. מאוד התרגשתי. מרוב הלחץ וההתרגשות איבדתי את הקול ולא יכולתי לדבר.

יציאה לגמלאות וחוויותיי היום יום, תקופת הקורונה

היום אני נהנית מפעילויות שלא היה לי זמן אליהם בצעירותי: ציור, קרמיקה, טיולים, סידור פרחים, התנדבות בבית ספר, התנדבות בבית גיל הזהב ובעיקר אני נהנית עם נכדי האהובים.

שלוש פעמים בשבוע אני יוצאת להתעמלות בבוקר. שלוש פעמים בשבוע יש לי חוגים, התנדבות ביובלים ביום רביעי ושלישי. אני מתנדבת בבית הספר בימי חמישי. בנוסף, יש לי הרצאות במוזיאון קסטל ובספרייה. לוח זמנים מלא, צפוף ומהנה. כיום התחביבים שלי הם ציור, קרמיקה וסידור פרחים.

החלום שלי הוא שהמשפחה שלי תישאר תמיד בריאה, שמחה ומלוכדת. יש לי חמישה עשר נכדים. שמונה בנים ושבע בנות. הנכדה הגדולה בת 19 והנכד הצעיר ביותר בן שש. כולם ילדים מקסימים, נעימים, מנומסים וכל אחד מיוחד באשר הוא. אני אוהבת את כולם.

בתקופת הקורונה היה לי מאוד קשה. זה היה קרוב מאוד לאחר שסבא נפטר. הייתי לבד. הילדים והנכדים השתדלו מאוד להיות בקשר, כמה שאפשר. רוב הזמן העסקתי את עצמי בקריאה, אפיית עוגות ועוגיות.

מסר לדור הצעיר

הפתגם שמלווה אותי כל הדרך בחיים הוא: ״סוף מעשה במחשבה תחילה״. פתגם זה מלמד שכל מהלך בחיינו – חשוב שנחשוב היטב לפני כל צעד, לפני שאנחנו שופטים אחרים ולפני שמחליטים ובעזרת ה׳ מצליחים.

הזוית האישית

זהר הנכדה המתעדת: היה מעניין לראיין את סבתא אסתר ולשמוע מה עבר ועובר על סבתא שלי. אני שמחה שתיעדנו את סיפורה במאגר המורשת של התכנית.