מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר רויניק, נולדתי בשנת 1945, בבולשוי אלכסנדרובקה שבאוקראינה.

נולדתי אחרי המלחמה עם עיוות בכפות רגליים, ובניתוח שנערך לי לתיקון העיוות בהיותי בת חצי שנה, נקרע ברגלי הימנית  גיד שנקרא גיד אכילס. גיד אכילס, הוא גיד הנמצא בחלק האחורי של הרגל, והוא הגיד העבה ביותר בגוף האדם. הגיד הוא התחברות גידים מהשרירים: שריר הפלנטריס, שריר הסובך ושריר הסוליה. השרירים פועלים באמצעות הגיד המחובר לעצם העקב ומייצרים תנועת כפיפה של כף הרגל והקרסול. (ויקיפדיה)

בגיל שנה וחצי ניסו לתקנו, והרופא החליט שבתור אישה לעתיד, ארצה ללכת על נעלי עקב וייצב את כף רגל ימין על קצות האצבעות. בהיותי בכיתה ה' ובכיתה ז' נעשו עוד כמה ניסיונות לתקן את המעוות בכמה ניתוחים, אבל למרבה הצער, הם רק קלקלו וקיצרו לי רגל אחת.

מאז שנולדתי אני אדם נכה, כשהייתי ילדה הלכתי בנעליים שלמות עם ברזלים עד הברך ברגל ימין. כילדה גרתי בבאר שבע והיה קשה מאוד לחיות בנעליים גבוהות כל הקיץ.

כבר הרבה שנים אני הולכת בנעליים אורתופדיות אבל הנכות לא הפריעה לי, לחיות ככל האפשר כאדם בריא. הנכות כן השפיעה על כמה תחומים בחיי. למשל, לא גייסו אותי לצבא, וזאת הייתה טראומה קשה, ועד היום עולם הצבא הוא חור בהשכלה שלי וחסר לי מאוד.

גם בבחירת לימודים גבוהים לקראת החלטה על מקצוע, הנכות השפיעה. רציתי ללמוד גאוגרפיה כדי להיות מדריכת טיולים ולא יכולתי, אז למדתי משהו אחר והייתי למורה.

אבל בכל הנוגע לתחומים אחרים, הייתי אדם לוחם ובעיקר לא ויתרתי לעצמי. סבלתי כאבים, אבל הייתי בחוג לריקודי עם. אומנם, בהיותי תלמידה בבית הספר היסודי וגם בתיכון, אף פעם לא קיבלתי אישורים מרופאים, לצאת לטיולים שנתיים. אחרי הלימודים בתיכון, החלטתי שאצא לטיולים ברגל, ואף אחד לא ימנע את זה ממני, ואפילו את בעלי שמעון רוייניק הכרתי בטיול ברגל, של החברה להגנת הטבע, שעשינו בדרום רמת הגולן, אם אינני טועה זה היה נחל מיצר. נַחַל מֵיצַר הוא נחל אכזב בדרום רמת הגולן, הזורם אל הירמוך. שם הנחל נובע מהמעבר הצר הכלוא בינו ובין נחל עין גב, שבו עובר כביש חמת גדר – רמת מגשימים. אורכו של הנחל 9 קילומטר, ובו מפל מיצר, שגובהו תשעה מטרים. לאחריו יורד הנחל בתלילות לעבר הירמוך. ויקיפדיה

מאז כל השנים גם עם משפחתי ,טיולים ברגל ברחבי הארץ, היו חלק מבילוי משפחתי. רק בשנים האחרונות בגילי המופלג הטיולים הרגליים מאד התקצרו.

הזווית האישית

מיכל: בעקבות תוכנית הקשר הרב דורי, למדתי על נכות, למדתי שאסור לוותר אף פעם, אפילו אם קשה. למדתי עוד על סבתא שלי.

 אסתר: אני לא ידעתי כמה מיכל או נכדים אחרים שלי ידעו על הנכות שלי. זאת פעם ראשונה שאני מספרת את כל ההיסטוריה של הנכות, הייתה לי התלבטות אם לספר וכשהחלטתי כן לספר אז קצת התרגשתי.