מאגר סיפורי מורשת

שמי אתי, אני סבתא של שי, יחד אנחנו משתתפות השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומעלות סיפור מחיי אל מאגר המורשת.

נולדתי בישראל, אימא ואבא שלי חיו במרוקו ועלו לישראל. מכל בני המשפחה, אני מחוברת הכי לאחותי התאומה.

בילדותי אהבתי לשחק בגומי, בחבל קפיצה ובמחבואים. גדלתי בירושלים, למדתי בבית ספר דתי מכיוון שבאתי ממשפחה דתיה. חבריי לשכונה היו השכנים שלי, היינו משחקים ביחד. אני לא זוכרת כל כך את חבריי לשכונה כיום.

תקופת הלימודים שלי הייתה מהנה. למדתי בעיקר תנ"ך ותורה. המורה שאני הכי זוכרת זו המחנכת שהייתה לי בחטיבה, היא אהבה אותי ואני אותה. אני זוכרת את היום האחרון בבית הספר היסודי, עשו לנו מסיבת סיום.

לא התגייסתי לצבא מפני שהייתי דתיה ופעם זה לא היה מקובל שבנות דתיות התגיייסו לצבא. עבדתי בטיפול ילדים והוצאתי על זה גם תואר ולמדתי על זה.

את בן זוגי הכרתי בעבודה שהייתה לי, מיד התחברנו. בימי הולדת שלנו אנחנו מרבים להיפגש במשפחה ולחגוג וכל אחד קונה מתנה, כל אירוע הוא מיוחד.

סבא וסבתא באירוע לפני מספר שנים

כיום אני עובדת גם בגן ילדים, כמטפלת. אני קמה בבוקר מוקדם והולכת לשחות. לאחר מכן אני הולכת לעבודה וחוזרת הביתה ונחה. אין לי חלום. תקופת הקורונה הייתה מורכבת עבורי, מכיוון שלא יכולנו להיפגש ולחגוג ימי הולדת.

משפט שהייתי רוצה להעביר לנכדתי האו את המשפט: "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", זה משפט לחיים מבחינתי, משמעותו – אל תעשה לאחרים מה שלא היית רוצה שיעשו לך.

הזוית האישית

שי הנכדה המתעדת: החוויה הייתה מהנה כי למדתי להכיר את סבתא שלי לעומק ולמדתי דברים שלא ידעתי עליה לפני התכנית והעבודה המשותפת.