מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר קידר מספרת לנכדתה דבורי במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בבית ספר חב"ד בנות בחדרה.

משפחתי

שמי אסתר קידר, קראו לי אתל חיה גרינברג. וכשעלינו לארץ הוסיפו לי את השם אסתר. נולדתי בשנת 1947 למניינם, (תש"ז) במחנה באד- ריכנהאל שבגרמניה. להוריי קראו ליבא ויונה והיינו רק שני ילדים במשפחה, אני ואחותי מאשה מלכה. נולדתי שנתיים לאחר שהסתיימה מלחמה העולם השנייה, אבי היה קצין בצבא האדום. אמי הייתה בת למשפחה חרדית, ואבי היה בן למשפחה מתבוללת.

אבא שלי נולד בפולין, בלבוב. הייתה לו אחות גדולה נשואה עם שני ילדים קטנים. לאמי היו שלושה אחים: שלמה, מאיר, ושרה. דיברנו בבית בשפת היידיש.

העלייה לארץ

עלינו לארץ בשנת 1949 וגרנו בצפת בבית שהיה שייך לערבים שברחו. למדתי בבית ספר ה'מזרחי', שהיה בעיר העתיקה בצפת. גרנו בשכונת הציירים, אני זוכרת שבשמחת תורה, היו ריקודים סוחפים ביותר! אבא שלי הרכיב אותי על הכתפיים שלו והייתי מאושרת עד הגג!

הבית שלנו היה מיוחד. היו בו שלושה חדרים ענקיים שלא מחוברים זה לזה, כמו קרוונים. חדר אחד היה המטבח וחדר ההורים, וחדר שני היה שלי ושל אחותי. בחדר השלישי השתמשנו רק בקיץ. היינו משכירים אותו לאנשים שרוצים לנפוש, כך גם הייתה תועלת לחדר הזה, וגם הרווחנו כסף…

החיים בבלגיה

גרנו בצפת עד שהייתי בכיתה ד', ואחר כך עברנו לבלגיה בגלל שאבא לא מצא עבודה והיה לנו קשה כלכלית. בבלגיה כבר היינו יותר מבוססים, ואני למדתי ב"בית יעקב" שהיה אז גם בבלגיה. היה לי מאוד קשה. שעות הלימודים היו ממש מטורפות, הגענו לבית ספר בשעה שמונה אפס אפס וחזרנו הביתה בשש בערב. בבוקר היו לימודי קודש, שלימדה אותנו מורה יהודיה, ואת לימודי החול שהיו בשעות הצהרים לימד מורה גוי. הלימודים היו קשים ומפרכים, למדנו ודיברנו בערך בחמש שפות בו זמנית. דיברנו בשפת בלגיה, עברית, יידיש, גרמנית ואנגלית.

כשסיימתי את לימודי היסודי עברתי למגמת הוראה במתמטיקה, פיזיקה, כימיה ועברית. במגמה שלי היו רק שתי בנות: אני וחברתי. כך שיוצא שאם בת אחת לא הייתה מגיעה, הבת השנייה הייתה יושבת בדד בספסל… לאחר מכן, לימדתי כמה שנים ב"בית יעקב", הייתי מורה לעברית, ונתנו לי כיתה של חסידות סאטמר, היו שם בעיות משמעת מאוד מאוד קשות… אחר כך עליתי לארץ.

בארץ ישראל

כשעליתי לארץ, השתכנתי בתל אביב וגרתי בדירת חדר ביחד עם עוד בחורה. הכרתי את בעלי דרך אישה שקראו לה כרמלה, שהיא בעצם הפגישה בינינו. התחתנו בשנת 1971 כשהייתי בת 24. נולדו לנו שלושה ילדים ובת, וגידלתי אותם כמעט לבד כי בעלי היה רופא וכמעט כל הימים שהה במחלקה.

כיום אני לומדת הרבה שפות ושולטת  ביותר משמונה שפות. בעלי עסק ברפואה והיה מנהל מחלקה פנימית בבית הרפואה רמב"ם. הוא גם משמש כיועץ מומחה למחלות לב. הוא יצא לפנסיה לפני מספר שנים.

ב"ה אני ובעלי חיים לנו בנחת, עסוקים בלהיות סבא/תא טובים לנכדינו. בנוסף לכך אני גם לומדת שפות ומעצבת אלבומים. אצלנו במשפחה, אני זו שמעצבת את האלבומים הדיגיטליים לשמחות."

הזוית האישית

הנכדה דבורי: תודה לך, סבתא, שפינית מזמנך לספר לי את סיפור חייך המרתק. אני מאחלת לך עוד שנים רבות של עשייה מתוך בריאות איתנה.