מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתי נולדה  בשנת 1951 בתל אביב ומספרת אודות מלחמת יום הכיפורים אותה חוותה כחיילת בצה"ל.

במלחמת יום כיפור שהחלה ביום שבת הייתי בתל אביב אצל הוריי והודעתי להם שכנראה אני והחבר, שהיה לי, נתחתן.

באותו זמן, הייתי חיילת בצבא ותפקידי היה אחות מוסמכת במתקן צבאי בצפון. עסקנו בעיקר בשיקום חיילים לאחר פציעות וחבלות.

לא חשבתי בשבת, שמאורע משמח זה, יהפוך למלחמה כל כך קשה כעבור מספר שעות.

המלחמה פרצה בשבת בבוקר בתאריך 6 לאוקטובר ונמשכה עד ה-24 באוקטובר.

גם אני וגם החבר שלי נקראנו דחוף לחזור לבסיס, המלחמה הייתה בהפתעה. הסורים תקפו בצפון והמצרים בדרום.

הקרבות היו קשים מאוד, נהרגו 2800 חיילים ונפצעו חיילים רבים.

למתקן הצבאי שעבדתי בו הגיעו חיילים רבים, חלקם היו בטנק שנפגע, היו להם כוויות קשות שנזקקו לטיפול רב, חלק מהחיילים היו פצועים בגפיים והיו זקוקים גם לפיזיותרפיה ועזרה בהליכה.

המלחמה הסתיימה בניצחון של מדינת ישראל על האויבים. למרות שהיינו מעטים מול רבים הצלחנו לנצח את האויבים תודות לצבא, במיוחד חייל האוויר שסייע לכוחות היבשה.

חיל השריון שעצר את התקדמות הסורים, וחיל הים הצליח לפגוע בספינות האויב.

המלחמה הייתה קשה, מצב הרוח לאחר מכן היה קשה בארץ, עקב מספר ההרוגים והפצועים וגם היו לנו שבויים, שחזרו לאחר מספר חודשים. המסר הוא שאנחנו עם חזק שלא מוותר ומנצח כל אויב שירצה לפגוע בנו.

בזמן המלחמה הרגשתי שאני כחיילת חייבת לעזור ולטפל בכל הפצועים שהגיעו אלי לטיפול, סמכתי על הצבא שלנו שלמרות הקושי ננצח.

הזוית האישית

אסתר: בזמן המלחמה הרגשתי שאני כחיילת חייבת לעזור ולטפל בכל הפצועים שהגיעו אלי לטיפול, סמכתי על הצבא שלנו שלמרות הקושי ננצח. הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי בביה"ס חופים ביד מרדכי.