מאגר סיפורי מורשת

שמי עידן, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מתעדת את סבתי אלישבע אליזבת רומנו. לסבתא שלי קראו אליזבת, ובשם היהודי: אלישבע. קראו לסבתא שלי אליזבת בגלל שזה שם ספרותי. כשסבתא שלי הגיעה לארץ מהודו, הפקידה בסוכנות היהודית החליפה לסבתא שלי את השם לאלישבע, בלי שהיא ידעה על זה.

סבתא שלי נולדה בהודו בעיר בומביי (מומבאי), היא הגיעה מבית במעמד הביניים. בבית היו שני חדרים, השירותים היו בחוץ והמקלחת הייתה בתוך הבית. סבתא זוכרת שהם היו משחקים בגינה ליד הבית אחרי בית הספר, פעם בשבוע הגיע רכב עם ספרים והם היו קוראים שעתיים ומחזירים את הספר, ככה הם למדו לקרוא.

היה בית כנסת יהודי בקרבת הבית והם היו הולכים לבית הכנסת בשישי, שבת ובחגים, בראש השנה הם היו הולכים לים כדי לבצע 'תשליך'. בימי ראשון הם היו מקבלים סיפורים על התנ"ך באנגלית. לאבא של סבתא שלי קראו גרשון והוא היה רואה חשבון. לאימא של סבתא קראו אביגיל והיא הייתה עקרת בית. לאח הבכור של סבתא קוראים מיכאל והוא אדריכל ומתכנן בתים. לאח השני קוראים אלקנן והוא מהנדס כימיה. סבתא שלי למדה ספרות אנגלית באונברסיטת חיפה. לאח הרביעי קוראים נחום והוא עבד בתעשייה האווירית. לאח החמישי קוראים מאיר והוא למד הנדסת אלקטרוניקה.

ההורים של סבתא שלי גדלו בזמן הבריטי, הייתה להם הרבה השפעה בריטית גם בלבוש וגם בחינוך, אבא של סבתא לבש חולצה מכנסיים וג'קט ואימא של סבתא שלי לבשה סארי. ביום יום הם היו אוכלים אוכל צמחוני ובשבתות הם היו אוכלים דגים ועוף. הם היו צריכים לנסוע רחוק בשביל לקנות בשר כשר. סבתא שלי לא גדלה בשכונה יהודית, רובם של התושבים היו מוסלמים ונוצרים, לא היו הרבה יהודים – רק הם ועוד כמה משפחות. החברים של סבתא שלי לא היו יהודים, אבל הם שמרו על הדת מאוד ולא שתו אפילו מים בבתים לא של יהודים.

בזמן השואה סבתי הייתה ילדה קטנה, לא היה לה מושג על הנעשה, לא הרגישו את השואה בהודו. לראשונה היא שמעה על השואה כאשר קראה את הספר "דור אקסודוס" המספר על נוער יהודי שברח מהיטלר. סבתא מספרת כי היא נחרדה והוריה לא ידוע למסור לה הרבה פרטים על השואה. עם עלייתה לארץ היא למדה יותר ויותר פרטים.

סבתא שלי עלתה לישראל בגיל 18. היא למדה במכון גולד בירושלים והייתה שם שלוש שנים, לאחר מכן חזרה להודו ולימדה בבתי ספר יהודיים. בימי ראשון היא וחבריה היו אוספים ילדים ונוער יהודיים ממעמד סוציואקונומי נמוך ומשכנעים אותם לעלות לארץ מספרים להם כמה טוב בארץ. מאוחר יותר היא חזרה לארץ בשנת 1973, כשהיא בת 26.

הזוית האישית

עידן הנכד המתעד: היה לי העונג להיפגש עם סבתא ולשמוע על הסיפור שלה.

סבתא אלישבע: נהניתי להיפגש עם עידן ולספר לו את סיפור חיי.