מאגר סיפורי מורשת

ילדות ומשפחה

שמי ראופה. פירוש השם בערבית הוא אדם שיש לו חמלה, כלומר – רחמן. השם ניתן לי על שם סבתא שלי שקראו גם לה ראופה, וזהו מנהג אשר לפיו קוראים לילדים הבכורים על שם הסבא מצד האב, ולבנות הבכורות על שם הסבתא מצד האב, וזאת על מנת להנציח את שמותיהם של הסבים. שם המשפחה שלי במקור הינו דיב ולאחר הנישואים שונה שם המשפחה ל׳לולו׳, לפי שם המשפחה של בעלי.

נולדתי בתאריך 21 בנובמבר 1952, בארץ ישראל בעיר נצרת. אני בת בין עשרה אחים. יש לי עוד ארבע אחיות וחמישה אחים, כולנו נולדנו בהפרש של שנה או שנתיים בינינו. נולדתי לאחר לידתו של אחי הבכור, והנני הבת הבכורה בין חמשת אחיותיי (הבנות). בגלל היותי הבכורה קיבלתי יחס מועדף מההורים. היחס המועדף מצד אחד בא לידי ביטוי בכך שקבלתי יותר מאחיי. מצד שני, בהיותי בכורה נאלצתי לתת מעצמי בעזרה להורים ובגידול שאר האחים והאחיות שלי. עזרתי לאימא שלי בכל ענייני עבודות משק הבית כולל עבודות הניקיון, הכביסה והבישול. בנוסף לכך, נהגתי גם לשמור על יתר האחים שלי בזמן שהוריי היו עסוקים בעבודתם מחוץ לבית. לפני שאבא שלי היה חוזר מעבודתו נהגתי לעזור לאימא בבישול ועריכת השולחן ובניקיון, וכאשר אבא שלי חזר מעבודתו בשעות הערב, היינו מתאספים כולנו אוכלים ארוחת ערב, יושבים בסלון ביחד עם ההורים ורואים סרטים או סדרות טלוויזיה.

כפי שציינתי, אני חושבת שמכיוון שהייתי הבכורה בין אחיי, ובגלל אישיותי המיוחדת, אימא ואבא שלי סמכו עליי ותמיד אמרו שאני אחראית מאוד והם מאוד אהבו אותי, ופינקו אותי הכי הרבה מבין אחיי. במיוחד אבא שלי שהאמין בי וביכולות שלי וסמך עלי הכי מכולם.

סיפור האהבה של סבא וסבתא

בעלי היה איש מקסים שאהב את החיים. הוא היה שר ומנגן על כלי נגינה ,עיסוקו היה טכנאי לתיקון טלוויזיות ומוצרי חשמל. הכרתי את בעלי המנוח זיכרונו לברכה כשעוד הייתי צעירה בת 17 ונישאתי לו כאשר הייתי בת 19. הוא היה מבוגר ממני בשש שנים.

יום אחד כאשר התקלקלה לנו הטלוויזיה בבית הוריי, אבא שלי קרא לטכנאי שיבוא לתקן לנו את הטלוויזיה, ובעלי הוא זה שהגיע. פגשתי אותו לראשונה אצלנו בבית. מאז המפגש הזה הוא התחיל לחזר אחריי, ביקש לעזור לי בכל דבר, דאג לי מאוד לכל צרכיי והתייחס אליי כמו אל מלכה. בהתחלה התביישתי ולא אפשרתי לקשר בינינו להתפתח כי לא האמנתי שיהיה בינינו סיפור אהבה לכל החיים. אך היחס המקסים שלו אלי גרם לי להתאהב בו עד שהאהבה שלנו פרחה והתחלתי לחוש פרפרים בבטן בכל פעם שראיתי אותו או שומעת את קולו. כשהתחלתי להתאהב בו, הוא התאהב בי עוד יותר והחזיר לי אהבה גדולה שהלכה והתחזקה. בשנת 1971 כאשר הייתי רק בת 19 והוא בן 25, ביקש את ידי מהוריי, וכמובן בהסכמתי הם הסכימו והתחתנו באותה שנה.

כשהגעתי לגיל 21 נולד ילדי הראשון ושמו נעים, על שם הסבא שלו מצד האבא בהתאם למנהג לפיו קוראים לילדים הבכורים על שם הסבים, וזאת בכדי להנציח את השמות שלהם מדור לדור. בחלוף כארבע שנים, כשהייתי בת 25 נולד בני השני שקראנו לו רוני. זה היה לפי הבחירה של אבא שלי (הסבא של רוני). הוא בחר לו בשם הזה, על שם החבר הטוב שלו שקראו לו אהרון וכינו אותו בשם רוני. בחלוף 9 שנים מלידת בני רוני, הולדתי את בתי. קראנו לה בהתחלה רים ולאחר מכן החלפנו את השם שלה לשירין. כשנולדה שירין מאוד שמחנו שהאל בירך אותנו בבת, משום שאני ובעלי מאוד רצינו שתהיה לנו בת ואלוהים שמע בקולנו והעניק לנו ילדה לאחר תשע שנים מלידתו של הבן האמצעי רוני.

לימודים ועיסוקים

אני מועסקת כדיילת מכירות ב"המשביר לצרכן" בקניון בנצרת עילית ומוכרת ללקוחות מוצרי טיפוח ויופי, כולל מוצרי החברה העולמית הידועה בשם "קליניק". אני מועסקת בתפקיד זה כעשרים שנה. בעבר עסקתי גם כספרית וכמורה לבישול. כשהייתי צעירה חלמתי להיות רופאה בבית חולים או אחות אבל זה לא התאפשר לי משום כשהייתי בכיתה ז' (בגיל 12) הוריי הפסיקו את לימודיי בבית הספר. הם ביקשו שאסייע להם בגידול יתר האחים. בנוסף לכך, מאחר שהיינו משפחה גדולה והנטל לפרנסתם היה כבד, לא היה לאבא שלי איך לשלם את ההוצאות הרבות על בית הספר שלי ושל יתר אחיי. המצב הכלכלי של הוריי לא היה הכי טוב ובגלל זה נאלצתי לעזוב את בית הספר ואת הלימודים לטובת המשפחה והעזרה בגידול האחים. הייתי צמודה לאימא שלי במטבח ולמדתי ממנה את אומנות הבישול ואף לאחר שגדלתי נהייתי מורה לבישול ולימדתי נשים רבות כיצד לבשל ולהכין עוגות. לאחר נישואיי השתתפתי פעמיים בתחרות מלכת המטבח שנערכה על ידי יצרנית האוכל הידועה בשם "תלמה" וזכיתי פעמיים במקום ראשון. באחת התחרויות של "תלמה" הכנתי בין היתר, יונת השלום ממרגרינה. הוענק לי פרס: טיסה למצריים עם בעלי. הפרס הוענק על ידי כבוד הנשיא המנוח שמעון פרס ז"ל שהיה אורח כבוד בתחרות.

אמנם מצד אחד בהיצמדות לאמי במטבח הצלחתי לפתח אומנות בישול, אבל מצד שני לא המשכתי בלימודי בית הספר ולא יכולתי ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה ולהגשים את החלום להיות רופאה או אחות כפי שחלמתי בילדותי. לפיכך אני מסבירה לנכדיי שאסור לוותר על השכלה גבוהה כדי להצליח בחיים.

בשלב מסוים, החלטתי ביחד עם אחד האחים שלי ללמוד ספרות. שנינו למדנו ביחד, וכשקיבלנו תעודות הכשרה אחי פתח סלון לעיצוב שיער ועבדתי עמו במשך כעשר שנים. לאחר מכן, הזדמן לי לעבור קורס הכשרה בקוסמטיקה על ידי חברת "קליניק". לאחריו הועסקתי כדיילת מכירות ומאז ועד היום זה אני עוסקת בתחום.

הזווית האישית

הנכדה מילי: לסבתא ולסבא זיכרונו לברכה לא הזדמן לסיים את לימודיהם בבית הספר או באוניברסיטה עקב המצב הכלכלי הקשה שהיה. לי ניתנה ההזדמנות ללמוד ואני עכשיו מבינה טוב יותר כמה זה חשוב לעתידי.

סבתא ראופה: העצה שלי לנכדתי הינה כי צריך לנצל את ההזדמנות שניתנת לה היום, ולהשקיע בלימודים בבית ספר וגם לרכוש לאחר מכן השכלה אקדמית גבוהה באוניברסיטה, משום שהדבר הכרחי לצורך רכישת מקצוע לעתיד בשוק העבודה בכדי לזכות בפרנסה טובה.