מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני אלה דולברג, נולדתי בבירובידג'אן בשנת 1953. להורים שלי קוראו שיינדלה ויעקב דולברג.

"בירוביג'ן (ברוסית: Биробиджа́н;) היא בירת המחוז היהודי האוטונומי שבמזרח הרחוק הרוסי. העיר שוכנת על נהר בירה , 75 ק"מ מהגבול הסיני וליד מסילת הרכבת הטרנס-סיבירית. המחוז היהודי האוטונומי הוקם בוועידת המפלגה הקומוניסטית ב־1928, אז החלו ראשוני היהודים להגיע לעיר. הטיהורים הגדולים בין 1936 ל־1938 פגעו מאוד באליטה היהודית בעיר. רבים מהם הואשמו בבגידה והוצאו להורג. בין 1946 ל־1948 הגיעה לעיר קבוצה נוספת של מהגרים יהודיים מאוקראינה. בין 1948 ל־1953, שנת מותו של סטלין, ערך השלטון הקומוניסטי שורת טיהורים נוספים. רבים מראשי התרבות היהודית הוצאו להורג באשמת בגידה וכל מוסדות התרבות היהודית נסגרו. בתקופת הפרסטרויקה הוקמו מחדש מוסדות התרבות, נחנך בית הכנסת והוקמה קהילה יהודית דתית." (ויקיפדיה)

בבית הוריי בילדותי גרתי בבית גדול עם חצר שנמצא בעיר בירובידג'אן באוטונומיה יהודית. בבית דיברנו רוסית ויידיש. נהגנו להכין קרפלעך עם בשר, דובדבנים או תפוח אדמה. החיים באוטונומיה היו שמחים ומאושרים.

בשנת 1973 אני ומשפחתי עברנו למולדובה, שם פגשתי את גנדי שאיתו התחתנתי בשנת 1975 ובשנת 1977 נולדה הבת שלי אירנה. בהמשך נולדו לה שני ילדים: אלון וסיגלית. בשנת 1991 אני ובתי אירנה עברנו לישראל, לחולון. היה לנו קשה מאוד לעזוב את ברית המועצות כי היינו מאוד מחוברים למקום, אך לא הייתה ברירה ונאלצנו לעזוב.

כשהגענו לישראל היה לנו קושי רב בשפה כי לא ידענו אותה בכלל. נכון לעכשיו אני גרה בדירה רגילה עם הרבה צמחיה, אני עובדת בתפירה והתחביב שלי זה ספורט. יש לי שני נכדים שאני אוהבת להכין להם 'משה בתיבה' ובלינצ'ס ולארח אותם בסופי שבוע.

הזוית האישית

אלון הנכד המתעד: למדתי הרבה דברים חדשים על סבתא אלה שלא ידעתי עליהם קודם, זה היה כיף ללמוד עליה דברים חדשים.