מאגר סיפורי מורשת

שמי ליזה, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, אירנה, במאגר המורשת של התכנית.

שמה של סבתא שלי הוא אירנה צ’רנוגלזוב, שם המשפחה הנעורים שלה אודלר. היא נולדה ב-13 למרץ 1961 באודסה, עיר שנמצאת באוקראינה, זו עיר מאוד יפה וסבתא שלי מאוד אהבה אותה. ההורים שלה גם כן נולדו באוקראינה. כמה דורות לפני כן, המשפחה של סבתא שלי הגיעה בחלקה מגרמניה וחלקה מפולין, המשפחה של סבתא עברה את תקופת השואה, אך האימא של סבתא הייתה ילדה קטנה בתקופה זו.

היא גדלה בבניין שהיה מלא במשפחות שילדיהן היו בגילה ולכן היו לה הרבה חברים וכולם למדו באותה הכיתה. אפילו המחנכת שלה גרה באותו בניין. כל בוקר הן הלכו ביחד לבית הספר. בגלל שכולם היו מאוד קרובים אחד לשני, הם היו דופקים לחברים בדלתות כמשחק. כך היה עד שסיימו כיתה ג'. לאחר הסיום של כיתה ג', היא עברה דירה. היה לה מאוד קשה להיפרד מחברים שהיו איתה בבניין, אבל הם לא ניתקו קשר, עד היום היא בקשר עם אותם הילדים, למרות שהם מפוזרים בכל האולם.

סבתא לא שירתה בצבא, מכיוון שבאוקראינה נשים לא היו הולכות לשרת בצבא. מיד אחרי סיום בית הספר, היא הלכה לעשות תואר ראשון ושני בהנדסת מכונות. כאשר היא השלימה את התארים, השאירו אותה ללמד באוניברסיטה שרטוט. כשהתחילה ללמד היא הייתה בת 22. היא לימדה שנה ולאחר מכן העבירו אותה לבית ספר תיכון ששם לימדה שרטוט. כעבור שנה הודיעו לה שמעלים אותה לתפקיד לסגנית מנהלת בית ספר. אמרו לה שבמידה והיא מעוניינת להתקדם עוד, היא חייבת לקבל תואר ראשון ושני בהוראה. אימא שלי הייתה בת שלוש בזמנו וסבתא שלי לא אמרה לאיש שהיא הולכת ללמוד הוראה. התירוץ שלה היה טיול עם אימא שלי, אך בפועל במקום הטיול, היא הייתה הולכת ללמוד באוניברסיטה. בזמן שהיא למדה, אימא שלי הייתה מציירת שם. בשביל להתקבל לשנה ב' באוניברסיטה עברה סבתא 11 השלמות. זה היה מאוד קשה בשבילה, אבל בסופו של דבר היא הצליחה, וכאשר קיבלה את  מכתב הרישום שהתקבלה – רק אז אמרה לכולם. עד היום התחביב של סבתא הוא ללמוד אנגלית ברמה גבוהה.

סבתא הכירה את סבא דרך סבתא רבתא שלי: הייתה לסבתא רבתא חברה שלמדה איתה באותה הכיתה. החברה אמרה שאצל הבן שלה יש בחור מקסים מנומס חתיך…. והיא רוצה שהם יכירו. הוא התקשר לסבתא והם נפגשו. כעבור שלושה חודשים כבר התחתנו. היא הייתה בת 20 וכעבור שנתיים אימא שלי נולדה.

החלומות של סבתא הם שהנכדות יצליחו, יעברו כל מכשול ולא יהיה חסר להן דבר.

מסר לדור העתיד

כשעלתה סבתא לארץ לא הייתה צעירה כבר, עם בסיס חזק מבחינת ההשכלה, רמת ההשכלה שלה הינה מאוד משמעותית. בשנה הראשונה למדה עברית בצורה מאוד אינטינסיבית וכעבור שנתיים התקבלה לחברת תעופה בתור מנהלת רכש. מוסר ההשכל שלה מהסיפור הזה הוא, שלמרות כל הקשיים – לא לוותר, להשקיע בלימודים, לראות את המטרה ולעלות עליה. כן, זה להשקיע המון, אבל בסופו של דבר זה שווה את זה.

הזוית האישית

ליזה הנכדה המתעדת: סבתא יקרה אני גאה בך שהגשמת את כל החלומות שלך, למרות שהיה לך קשה. אוהבת אותך.