מאגר סיפורי מורשת

סבתי אילנה, נולדה לבית מיכאל, היא סבתא שלי מצד אבי, היא נולדה בארץ בבית חולים העמק שבעפולה בשנת 1951. הוריה קראו לה אילנה על שם סבתה הלנה, שנספתה בשואה, אבל אמה רצתה שהשם יהיה ישראלי ולכן היא קראה לה אילנה.

שם אמה – עדה מיכאל, לבית פריביד. היא נולדה בסלובקיה בשנת 1924. אמה עברה את השואה וכמעט כל משפחתה נספתה באושוויץ. רק אחיה חזר וכמה בני דודים. בשנת 1949 עלתה אמא של סבתי לארץ והיא הגיעה לקיבוץ גניגר.

אביה – אליעזר מיכאל, נולד בגרמניה. הוא היה בן 14 כשהיטלר עלה לשלטון, ומשפחתו הגרעינית – אבא, אמא וארבעה ילדים – החליטו בין 1939-1938 לברוח מגרמניה. הם מכרו את כל רכושם וקיבלו אשרות יציאה (בתקופה זו עדיין אפשר היה לצאת מגרמניה). הם ברחו לדרום אמריקה והתגוררו במונטווידאו באורגוואי עד 1949. ואז אליעזר עלה לבדו ארצה. הוא הגיע גם לקיבוץ גניגר, שם הכיר את עדה. הם נישאו ובשנת 1951 כאמור סבתא נולדה.

בהגיעה לגיל שלוש הם עברו לפתח תקווה, שם היא חיה עד היום. כשסבתי גדלה בפתח תקווה לא היו מכשירי חשמל, חוץ מרדיו, וסבתי ומשפחתה האזינו לרדיו לתוכניות מעניינות, הקשיבו למוזיקה ושמעו שירי ארץ ישראל. בילדותה היא שיחקה עם החברים שלה מחוץ לבית. הם שיחקו בקלאס, קפצו בחבל, מחבואים ובגולות.

סבתי שירתה בצבא בתפקיד של פקידה ולאחר מכן נישאה לסבי, עודד. תוך כדי השנים שבהן נולדו ילדיה היא החליטה שהיא רוצה ללמוד בקורס לאחיות. היא למדה בבית חולים בלינסון, עברה את הקורס ועבדה כאחות במחלקה פנימית במשך כ 40 שנה.

בגיל 62 היא יצאה לפנסיה. היא אוהבת מאוד לשחות ולעשות ספורט, היא מתעסקת בתכשיטנות, ואוהבת לטייל גם עם נכדיה וילדיה. אחרי הפנסיה סבתא עבדה כאחות במשך כשנתיים בדיור מוגן.

האירועים הכי חשובים שהיו לה בחיים הם כשנולדו לה ילדיה ולאחר מכן לידת נכדיה, שגם הייתה מרגשת מאוד. סבתי היא בת יחידה ולכן היא בקשר מאוד טוב עם בת דודתה רחל.

הזוית האישית

הנכדה יעל: שמחתי לשמוע את סיפורה של סבתא וללמוד דברים שלא ידעתי עליה קודם לכן.