מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל פיסמן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דוריף במסגרתה אני מתעד את סבתי, אורית זוהר. שם משפחתה לפני הנישואים היה ג'והרי. סבתא אורית נולדה בתאריך  08.05.1962 , לפי תאריך עברי: ד' באייר תשכ"ב. היא נולדה ביום שלישי, ערב יום הזיכרון, בירושלים.

לאימא שלה קוראים כוכבה ולאבא שלה ז"ל קראו יונה. הם נולדו באזרבייג'אן, זה גבול שהיה פעם בין רוסיה תורכיה ואיראן, אבל הם גדלו בעיר הבירה של עיראק, בגדד. הוריה של סבתא עלו לארץ בגיל מאוד מאוד צעיר. סבתא כוכבה הייתה בת 12 בערך וסבא יונה היה בגיל 18 בקירוב. את סבא יונה רצו לגייס לצבא העיראקי וכדי שזה לא יקרה, אבא שלו "הצעיר" את גילו בחמש שנים, לכן גם בארץ הגיל שלו במסמכים ורישומים היה תמיד פחות חמש שנים מהגיל הביולוגי. 

סבא רבא וסבתא רבתא עלו לארץ שנה או שנתיים לפני קום המדינה למעברה ואחר כך עברו למלון פס בירושלים. לאחר מכן אימא של סבתא, כוכבה, קיבלה דירה מהמדינה והם עברו לימין משה. כשההורים של סבתא אורית התחתנו, הם עברו לגור בבית שמש ולאחר מכן עברו למורשה. 

בתקופת השואה ההורים של סבתא גרו בבגדד ושם הם סבלו מאנטישמיות. יום אחד אבא של סבתא כוכבה חזר הביתה מלא דם וסיפר שהערבים הרביצו לו. ההורים של סבתא סיפרו שתמיד ובכל מקום רדפו את היהודים. 

ילדות

סבתא אורית גדלה עד גיל 6 בישוב שנקרא מורשה, הוא נמצא צמוד לרמת השרון. כשהייתה באמצע כיתה א' המשפחה עברה לגור בירושלים ברחוב מני 4 ושם היא גרה עד גיל 18, כשהתחתנה.

סבתא אורית למדה בבית הספר כי"ח (כל ישראל חברים) ולאחר מכן למדה בחוות הנוער הציוני. בילדותה שיחקה גומי, קלאס, חמש אבנים, תופסת, מחבואים. למעשה, כל יום אחר הצהריים היו נפגשים כל הילדים בחוץ, מדברים ומשחקים, ורק בערב חוזרים לבית. 

סבתא אורית בת 10 עם אחיה הקטן

לפני כשנה, סבתא אורית פגשה מישהו שלמד איתה ויחד הם הקימו קבוצה וניסו למצוא ילדים נוספים שלמדו איתם. הם הצליחו למצוא כ-35 ילדים ועשו מפגש מרגש אחרי 50 שנה שלא התראו. היום יש להם קבוצת וואטסאפ בה הם משתפים אחד את השני ומדי פעם נפגשים. כך למעשה היא זכתה להיות בקשר עם חברות ילדות שלה – איריס, לאה ועדנה. 

 חוויות מבית הספר

סבתא אורית לא זכרה כמעט חוויות מבית הספר, אבל בזכות הקבוצה של חברי הילדות, שם הם מעלים זכרונות וחוויות, היא נזכרה בכל מיני דברים. היא זוכרת שאהבה מאוד ללמוד שיעור כלכלה וללמוד לבשל, היא לא אהבה ללמוד ספורט. היא זוכרת את הכבוד שהיו צריכים לתת למורים וטיול שעשו להם בעיר העתיקה בכיתה ו' או ז'.

 שירות צבאי/ מקצוע עיסוק

סבתא אורית לא התגייסה לצבא בגלל שבגיל 18 התחתנה. אחרי החתונה היא התחילה לעבוד במפעל לתכשיטים ולאחר מכן במשרד פרסום.

יש חוויה שזכורה לה ממלחמת יום כיפור. היא הייתה בת 11, היא זוכרת ששמעה את ההזעקות ומהפחד היא רצה למזווה, שם אימא שלה שמרה עוגיות ממש טעימות ומרוב לחץ היא הכניסה לפה שלוש או ארבע עוגיות בבת אחת. בנוסף היא זוכרת שאנשים היו צובעים את הפנסים של המכוניות בצבע שחור כדי שלא יראו שמכונית נוסעת, זה נקרא "האפלה". 

הכרות נישואים ובניית משפחה

את סבא שמואל סבתא הכירה כנהג אוטובוס באגד. יום אחד הייתה מסיבה בשכונה ואחד הילדים מהשכונה הביא אותו ושם הם נפגשו. הם יצאו כשנתיים יחד ואז התחתנו בתאריך 27.08.1981. 

הם גרו בשכירות בשכונת תלפיות, אך בגלל שסבתא נכנסה להריון וזה היה הריון בסיכון, היא לא יכלה לעלות מדרגות. לכן הם עברו לגור אצל ההורים שלה.

בתאריך 26.07.1983 נולדה אימא שלי (אימא של אריאל). ההיריון של אימא שלי היה לסבתא מאוד קשה, היא עלתה במשקל 35 קילו וזה מאוד הקשה עליה, כי התנפחו לה מאוד הרגליים והיא הייתה צריכה לנעול נעליים של סבא שמואל. הלידה ארכה כ- 24 שעות, אבל בסוף אימא שלי יצאה. ילדה עם שיער שחור ועיניים כחולות. 

אחרי הלידה הם עברו לגור במעלה אדומים. בתאריך 04.12.1985, נר שני של חנוכה, נולדה דודה שלי רחלי. הפעם הלידה הייתה מהירה יותר. כיוון שבלידה הראשונה סבתא מאוד סבלה, הפעם היא החליטה לחכות לפני שתלך לבית החולים. כשהגיעה לבית החולים, האחות התחילה לצעוק עליה – 'למה לא הגעת עד עכשיו'. לא הספיקו לחבר אותה למכשירים ותוך עשר דקות נגמרה הלידה.

בתאריך 10.05.1991, יום שישי, נולד דוד שלי רון. הלידה קרתה כי סבתא שלי חולת ניקיון והיא החליטה בחודש תשיעי לעשות ניקיון יסודי באמצע הלילה, וזה זירז את הלידה. 

אחרי 20 שנות נישואים סבתא אורית וסבא שמואל החליטו להתגרש. סבתא אורית עדיין גרה במעלה אדומים. 

חוויותיה היום ותקופה הקורונה

התחביבים של סבתא אורית הם לרקוד, לסרוג, לשחק קלפים, מעט לקרוא, לצפות בטלוויזיה ולטוס הרבה לחו"ל. 

סבתא אורית לא הגשימה את כל חלומותיה, אבל חלום אחד היא ניסתה להגשים. היא מאוד רצתה להיות מדריכת טיולים ובשנת 2009 הלכה ללמוד וקיבלה תעודה, אך לא הייתה לה אפשרות כלכלית לעזוב את העבודה שלה ולרכוש ניסיון כמדריכה ולכן ויתרה. 

העיסוקים שלה לאחר שעות העבודה הם בעיקר להיות עם הנכדים ולהנות מהם, קצת לעשות ספורט ולטפל באימא שלה. 

מסר לדור הצעיר

המסר של סבתא אורית לדור הצעיר: לתת יותר כבוד למבוגרים. לדעתה הדור הצעיר הם ילדים מאוד טובים, אבל אין להם מספיק כבוד למבוגרים. לא בגלל שהם עושים זאת בכוונה, אלא בגלל שהם לא מקבלים חינוך כמו של פעם. לדעתה של סבתא, הדור של היום יותר מרוכז בעצמו וכדאי להם קצת להשתחרר ולהיות פתוחים יותר למשפחה. מניסיון החיים של סבתא אורית היא למדה שסייג לחוכמה שתיקה, כלומר יש מצבים היום שהיא מעדיפה להיות חכמה ולשתוק במהלכם מאשר לדבר.

הזוית האישית

אריאל הנכד המתעד: נהניתי מאוד לעשות את התכנית הזו, כי הייתה לי הזדמנות להכיר וללמוד על המשפחה המורחבת והשורשים, היה לי זמן איכות עם סבתא והצלחנו לדבר על נושאים שבדרך כלל אנחנו לא מדברים עליהם וקיבלתי מסרים שיעזרו לי בהמשך החיים. אני מאחל לסבתא אורית הרבה בריאות ואושר, שתזכור את הדברים הטובים ושתנסה להגשים את החלומות שלה אשר עדיין לא הצליחה להגשים.

סבתא אורית: מאוד שמחתי שיש את תכנית הקשר הרב דורי ויש לנכדים הזדמנות לשמוע סיפורים מהילדות שלנו. אני מאחלת לאריאל שלא יפסיק לחלום ולהגשים את החלומות שלו, אבל תמיד יזכור דרך ארץ וכבוד לסביבה.