מאגר סיפורי מורשת

שמי אורה, אני ילידת צ'כיה, נולדתי בשנת 1949 ועליתי לארץ באותה השנה. בצבא שירתי כמורה חיילת, יש לי תואר ד"ר בחינוך, אני נשואה יש לי שלוש בנות ושבעה נכדים ונכדות. במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה אני משתתפת השנה, אני מספרת לדור נכדי על ההיסטוריה של משפחתי.

סבא וסבתא של סבתא

סבא וסבתא שלי מצד אבא הגיעו מעיראק. הם גרו בעיר בגדד, דיברו עירקית, לבשו חליפות ושמלות מאכלים מאפיינים היו: קובה, טבית, אורז צהוב, ממולאים, עלי גפן. עיראק כיום נחשבת כמדינת אויב ואין לנו יחסים דיפלומטים עמה.

סבא שלי מצד אימא הגיע מפולין, הם גרו בעיר וורוצלב, דיברו פולנית, לבשו חליפות ושמלות. מאכלים מאפיינים היו: מרק עוף, רגל כרושה, כיכל (רוגאלך), גפילטפיש (קציצת דג), פולין היא מדינה ידידותית לישראל.

סבתא שלי מצד אימא הגיעה מצ'כוסלובקיה, הם גרו בעיר ששמה ניטרה, דיברו סלובקית, לבשו חליפות ושמלות, המאכלים האהובים בבית היו: פלצ'ינקי (קרפ ממולא גבינה), לצ'ו (ירקות מבושלים), דלקליקים (גביניות) טשולנט (חמין), קומפוט (לפתן פירות). סלובקיה היא מדינה ידידותית לישראל.

סבתא אורה – מקור השם

דור הנכד המתעד: שם סבתא מצד אימא: אורה. סבתא נולדה בצ'כוסלובקיה, שם קיבלה את השם אולגה על שם אחותו של אביה שנספתה בשואה. בגיל 4 חודשים כשעלתה לארץ, המשפחה הגיעה לאשקלון. בסביבה הם נחשפו לשמות ישראלים. אימא של סבתא שלי הבינה שרצוי לעברת את השם, ובחרה בשם אורה אותו שמעה בסביבת המגורים החדשה שלה.

שמות ההורים של סבתא אורה

בתעודת העולה שלהם רשומים: מרטין – שם האב, יוליה – שם האם. מהר מאוד הם חזרו לשמות העבריים שלהם, שמות שקיבלו עם לידתם: משה, רחל. לסבתא שלי היה אח אחד ושמו שמואל.

אימא של סבתא הייתה מורה, אבא שלה היה בצ'כוסלובקיה מנהל חשבונות. הוא עבד בתחילה בעבודות סלילת כבישים ועם הזמן התקדם, עבד בבנק, ומרבית שנות העבודה בבנק כיהן בתפקיד סגן מנהל הבנק. הוא התנדב לאורך שנים רבות: בוועד למען החייל ובמועצה הלאומית למניעת תאונות.

כשהגיעו לארץ הם גרו בבית פשוט מאוד בעיר מגדל. העולים קיבלו בתים שננטשו, כשהתושבים הערבים מהעיר במלחמת השחרור. הגשמים נכנסו הביתה. כשמלאו לה שלוש שנים הם נכנסו לבית החדש בשכונת אפרידר באשקלון. השכונה אפרידר נבנתה על ידי יוצאי דרום אפריקה. לכן נקראה בשם אפרידר. הם גרו ברחוב קפסטט בבית שההורים שלה קנו. הבית היה בן שני חדרים, כניסה, מטבח ושירותים. זה הבית שסבתא שלי זוכרת, בו היא גרה עד גיל 24. הוריה המשיכו לגור בו עוד שנים רבות. עם השנים הבית הורחב, הייתה בו גינה עם עצי פרי, דשא ופרחים. הבית היה ליד חוף הים באשקלון והם היו הולכים לים כמעט כל יום. עם החברים שלה היא נפגשה במרכז של שכונת אפרידר בה גדלה. הם היו אוכלים אוכל פשוט של תפוחי אדמה מבושלים, כרוב  ומרק עוף.

בחגים היו אוכלים את המאכלים המסורתיים שאכלו גם בצ'כוסלובקיה: כופתאות ממולאות בבשר (כמו רביולי של האיטלקים), ליפתן פירות יבשים (מרק של פירות יבשים שמבשלים הרבה שעות אבל אוכלים קר לקינוח). הם קנו את האוכל שלהם במרכז של אפרידר ולפעמים במגדל. בדרך כלל ביום חמישי אחר הצהריים התבשל מרק עוף עם הרבה ירקות – המרק היה הבסיס לארוחות הצהרים לאורך כל ימי השבוע. אמה של סבתא שלי הכינה "דלקליקי" – מעין גביניות מאוד גדולות שנאפו בתנור בכול ימי השישי.

הזוית האישית

דור הנכד המתעד: סבתא אורה, קודם כל רציתי לומר לך תודה שעזרת לי לעשות את התיעוד הזה במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. היה לי כיף מאוד לעבוד איתך על הסיפור ולמדתי המון דברים שלא ידעתי בכלל על העבר שלך ועל המשפחה ומה שקרה לה. אני שמח מאוד שהיום אני מכיר יותר טוב את השורשים שלי ומבין מאיפה באתי.

סבתא אורה: לדור המקסים, שתמשיך להיות נעים הליכות, חביב ואוהב אדם כפי שאתה היום. שתגשים חלומות, תהנה מעשייה משמעותית בכל שלבי החיים ומעל הכל מאחלת לך איחולי בריאות ושמחת חיים לאורך כל הדרך. התכנית מעניינת ומיוחדת, זימנה הזדמנות נדירה לספר את סיפור ילדותי ומעל לכל את סיפור החיים הלא פשוטים של הוריי שיצאו מהתופת, עלו לארץ, גברו על כל המכשולים וזכו להגשים בארץ כל חלום. תענוג לעבוד עם דור הקשוב, המתעניין שרצה לשמוע עוד פרטים על החיים שלי כדור ראשון בארץ ישראל ובעיקר על החיים של סבא רבא וסבתא רבתא שלא הכיר.