מאגר סיפורי מורשת

שמי אופירה לוין, נולדתי בתל אביב, בארץ ישראל, לפני 70 שנה. קראו לי אופירה על שם ארץ אופיר מהתנ"ך שהייתה מלאה באבני חן יקרות וזהב. להוריי קראו סבא יוסף וסבתא בתיה. אבא שלי עבד בתור מנהל חשבונות ואמי הייתה האחות בויצ"ו.

בית ההורים

בילדותי שיחקנו במחבואים, ארץ עיר, תופסת ועוד. את הקניות ערכנו במכולת. המצרכים שקנינו היו ביצים, חלב וירקות. בבוקר אכלנו כריך עם גבינה, בצהריים אכלנו עוף או שניצל ותפוחי אדמה או פתיתים ותמיד היה מרק בארוחה ולקינוח – ליפתן או פודינג. בערב אכלנו חביתה, סלט ולחם ולעיתים דג מעושן. בשבת היה גם מרק עוף ועוגה שאמי אפתה. אכלנו מעט מאוד ממתקים. האוכל האהוב עלי היה דג מעושן, תבשילי בשר ואבוקדו.

סבתא וסבא שלי היו מאד תרבותיים, דיברו בשקט והיו מאד חביבים. הם התלבשו כמו שמתלבשים בישראל: אבי לבש מכנסיים, חולצה וג'קט. אמי לבשה שמלות וחצאיות ולפעמים חולצות ומכנסיים. את הכביסה כיבסו בגיגית עם מים וסבון ושטפו את הבגדים במים נקיים, סחטו ותלו את הכביסה. בית הכנסת היה יפה, הייתה עזרת גברים למטה ועזרת נשים למעלה.

בבית שלי היו שתי גינות. בגינה האחורית היו שני עצים. האחד עץ גויאבה והשני עץ שזיף והיו להם פירות מצוינים. היה שביל שהוביל למרפסת פתוחה ובתוך הבית היו שני חדרים, חדר ילדים וסלון (ששימש כחדר אורחים ובלילה שימש כחדר שינה להורים). בדירה בנוסף לחדרים היו מטבח, פינת אוכל, שירותים וחדר אמבטיה ששימש גם כמעין ממ"ד. כלי התחבורה היו אוטובוסים. לבית הספר הלכנו ברגל (בית הספר היה רחוק מאוד), לקחנו לבית הספר שקית אוכל שאחזנו ביד ושק עם נעלי ספורט.

זיכרונות ילדות

היו לי מספר חברות. שיחקנו במשחקי כדור, תופסת, מחבואים, ארץ עיר, חמש אבנים, קלאס, חבל, ארצות ושלושה מקלות. בשעות הפנאי קראתי ספרים ושיחקתי עם חברים. כל יום שישי אחרי הצהריים הייתה אסיפת כיתה בגינה, שיחקנו, רקדנו. בבית עם ההורים שיחקתי מונופול, ריכוז, סולמות וחבלים, צוללות ומשחק שצריך להרכיב מילים ממילה ארוכה.

למדתי בבית ספר דוד שמעוני את המקצועות עברית, טבע, מלאכת יד, אנגלית, חשבון, צרפתית, ספורט ביולוגיה, שירה, היסטוריה וחקלאות. העונשים שניתנו היו להעתיק למחברת פרק ארוך בתנ"ך ולצאת מהכיתה. בנוסף, כתבו מכתב להורים. אהבתי את המקצועות טבע, ביולוגיה וספורט, אך לא אהבתי מלאכת יד. כשהמורה נכנסה עמדנו ואז ישבנו בידיים שלובות והרמנו אצבע כדי לדבר. הייתי בתנועת הצופים, לבשנו מדי חאקי ועניבה ובטיולים באו מכל הארץ חניכים של הצופים למחנה הג'ימבורי.

זיכרונות שנות העשרים

האזנו לשירי הביטלס ולהקות אחרות. למשל, להקת הצלליות והיו גם להקות ישראליות. רקדנו ריקודים סלוניים :סלואו, טנגו, פסדובלה, צ'ה צ'ה, רוקנרול וטוויסט, רוקנרול, ריקודי זוגות וריקודי קבוצות. האזנו גם לאלביס פרסלי, קליף ריצרד ועוד. שירי נעמי שמר ולהקת התרנגולים היו השירים האהובים עלי. נהגנו ללכת לסרטים, הצגות וקרקס. אמצעי התקשורת היו רדיו, טלפון קווי עם חוגה ובגיל 16 הייתה לנו גם טלוויזיה. כשהפכתי לאימא בשנות העשרים לחיי נהניתי לשחק עם הילדים הקטנים שלי.

אהבה ומשפחה

פגשתי את סבא אצל חבר משותף ,שיחקנו פינג פונג אחד נגד השנייה. כל דבר שאמרתי, סבא אמר שאני צודקת וזה מצא חן בעיני ואז התכתבנו במכתבים.

הקשר שלי כהורה עם ילדיי היה קשר של אהבה, שיתוף ברגשות, שיחקנו ביחד ויצאנו לטיולים. החיזור היה להזמין למסיבות ריקודים, להיפגש בלימודים, בצבא ואצל חברים. היה מקובל ללכת יד ביד, חיבוקים, ללטף את השיער. בשבתות נהגנו לנסוע להורים, לשחק עם הילדים, לצאת לטיולים בחופשות ולבקר חברים משותפים.

הזוית האישית

סבתא אופירה: הייתה לנו חוויה מרגשת בסיור במוזיאון אנו, ההתעניינות של איתן וחבריו בקורות העם היהודי ריגשה מאוד וזה סיום נהדר לתכנית המוצלחת המקרבת לבבות.