מאגר סיפורי מורשת

שמי אדם דיסקין, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד סיפור אודות סבתי, אביבה קרטון, יחד אנו מעלים את הסיפור אל מאגר המורשת של התכנית.

סבתא שלי, אביבה קרטון, נולדה בעיר לודג' שבפולין בחודש מאי 1945. הוריה, צילה ומיציה (מרדכי), היו ניצולי שואה, בני העיר לידה שבפולין. במהלך מלחמת העולם השנייה הצטרפו לאירגון הפרטיזנים בהנהגת האחים בלסקי, אשר הודות להם ניצלו 1200 איש, זקנים, ילדים, נשים וגברים.

כשהסתיימה המלחמה יצאו צילה ומיציה מהיער, עברו דרך לידה ומצאו במרזב הבית שנשאר עומד על תילו את הסכו"ם שמיציה החביא לפני היציאה ליער. החפץ המרגש הזה נמצא ברשות סבתא שלי עד היום.

הסכו"ם שהוחבא לפני היציאה ליער

סבתי והוריה הגיע למחנה עקורים/פליטים בעיירה האיטלקית גרוליאסקו שליד העיר טורינו, שם שהתה כשנתיים. אמצעים רבים לא היו, ולכן סלי יין שימשו כמיטות לתינוקות.

התינוקות בסלי היין במחנה העקורים

בשנת 1947 עלתה המשפחה הקטנה ארצה באוניית מעפילים בשם "איזבלה ויאולה" שיצאה מנמל גנואה שבאיטליה כשעל סיפונה שבעה מעפילים.

את לימודיה עשתה סבתא בבתי הספר "החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת), יהודה המכבי ואליאנס", כולם בתל אביב. בתיכון אליאנס (כל ישראל חברים) היה דגש על לימודי התרבות והשפה הצרפתית. הלימודים היו מגוונים הרבה מעבר לתיכון רגיל. ביקרו בו אנשים תרבות צרפתיים וישראליים כמו הפנטומימאי ז'אן לואי בארו והסופר גולדנברג. היו גם שיעורי גדנ"ע (גדודי נוער) ויציאה למחנות, מגורים באוהלים ושירים מסביב למדורה.

לסבתא היה כלב אהוב מסוג קולי (סוג של כלב) בשם ארגו, על שם ספינת הארגונאוטים מהמיתולוגיה היוונית שיצאה לחפש את גיזת הזהב (וגם אני אוהב את הסיפור הזה ובכלל את המיתולוגיה יוונית).

הכלב האהוב של סבתא

סבתא שירתה כחיילת בשב"כ (שירות ביטחון כללי) וגם למדה בערבים בסמינר צה"ל למורות (היא מעולם לא הייתה מורה..). לאחר השירות הצבאי, פנתה סבתא ללימודים באוניברסיטת תל אביב למקצועות היסטוריה של עם ישראל והיסטוריה כללית. בזמן זה, פרצה מלחמת ששת הימים (1967), סבתא החליטה שהיא רוצה לפרוש כנפיים ולשנות אווירה. לכן, קפצה על ההזדמנות שהוצעה לה, להצטרף ולעבוד במסגרת משלחת הרכש בפריז. שם שהתה כשנה וחוותה את אירועי "מרד הסטודנטים" (1968).

כשחזרה ארצה, החלה לעבוד בארכיון צה"ל במשרד הביטחון. משם נשלחה ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים ללימודי מידענות וארכיונאות שאיפשרו לה לקבל תפקיד משמעותי ולעמוד בראש החטיבה לתיעוד ומידע, שם זכתה להכיר מסמכים, תמונות, סרטים מאז קום המדינה. בהתרגשות סיפרה לי שיומניו המקוריים של דוד בן גוריון נכתבו במחברות בית ספר רגילות. כיום הארכיון ממוחשב וחלקים רבים מוצגים לציבור.

סבתא נשואה לסבא דוד, מהנדס אלקטרוניקה, ולהם שני ילדים: טליה (אימא שלי), דוקטור למשפטים הנשואה לרן דיסקין (אבא שלי) ואורי (דוד שלי) דוקטור לרובוטיקה ומדעי הנתונים החי כיום בארה"ב ועובד ב-IBM כחוקר. לטליה ורן נולדו ארבעה ילדים אהובים: יואב, עלמה, נועם ואדם (אני), הגורמים לאושר עצום ובייחוד לסבתא, שהייתה בת יחידה.

סבתא אוהבת לטייל בארצות רחוקות וקרובות מתוך סקרנות להכיר תרבויות ומנהגים אחרים. לדוגמה: אירופה, הודו, ארצות הברית, סין, רוסיה, אוזבקיסטן, אזרבג'אן ועוד. סבתא גם קוראת המון. בייחוד ספרים הקשורים בהיסטוריה ואומנות. בשבתות ובחגים, אנחנו מתאספים ונהנים מהתבשילים המצוינים של סבתא (זה אומנם לא תחביב אבל אנחנו נהנים). מדי שבוע אני ואחיי מגיעים אחרי הלימודים לביתם של סבתא וסבא, נחים, לומדים ונתקלים בשאלה הנצחית: "מה אתם קוראים".

הקובץ המלא – סיפורה של סבתא אביבה

הזוית האישית

סבתא אביבה: אדם יקר, מאוד נהניתי מתכנית הקשר הרב דורי שאיפשרה לך לגלות אירועים מחיי שלא הכרת. השעות שבילינו יחד תרמו לשנינו, מכיוון ששאלת והתעניינת מתוך שיתוף וסקרנות. אני רואה בך נער צעיר מלא חדוות חיים, פעיל מאוד בנינג'ה, נגינה, עיצוב תלת מימד, פעילות בצופים, חובב מיתולוגיות, תלמיד מצויין ובעיקר אהוב על כל מי שפוגש אותך. אני אוהבת אותך בכל ליבי, סבתא אביבה.

אדם הנכד המתעד: סבתא יקרה, מילים לא יתארו את ההרגשות שהרגשתי בזמן עבודתנו יחד. נהניתי מכל רגע, למדתי את חוכמת החיים שלך, שאני מקווה שתהיה לי בעתיד. למדתי על עלייתך לארץ, על עבודתך, על שירותך הצבאי ובעיקר על התקופה הזאת. אני מקווה שבעוד שנים אני אוכל לספר לילדים שלי דברים שקרו לך במהלך חייך. אני מאחל לך בריאות ולהמשיך ליהנות ממה שאת אוהבת. מאחל, באהבה רבה, אדם.