מאגר סיפורי מורשת

שמי תמרה קפלן, אני משתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי. בחרתי לשתף ולתעד את סיפורו של סבי יוסף צמרי.

סבא בשבילי הוא אדם חשוב מאוד, שתורם המון לחיי והוא חלק מאוד גדול מהם. הוא תמיד יושיט יד לכל אחד ויעזור בכל דבר שהוא יכול. הוא חכם, בעל לב טוב, משפחתי, אוהב, אדיב, נדיב, מנוסה בהמון דברים ובכללי אדם שאני מאוד מאוד מעריכה ואוהבת.

בחרתי לעשות את העבודה על סבא מפני שאני רואה אותו די הרבה, יש לו סיפור חיים מאוד מעניין, הוא מאוד אוהב לשתף אותי בסיפורים כשאני מבקשת וכי חשבתי שיהיה כיף לשמוע עליו.

אני אוהבת מאוד לטייל איתו בארץ, (הוא יודע המון על ארץ ישראל), לעשות פיקניקים, לדבר איתו בטלפון, לשמוע על הקיבוץ, על הצבא, על המלחמות שהשתתף בהן, לראות תמונות שלו מפעם, להשקות ולטפל בצמחים ולרקוד איתו. סבא לא זוכר הרבה מחייו בגילי, הוא זוכר שכאשר הוא גמר את בית הספר היסודי בקיבוץ הוא עבר לבית ספר תיכון. (לא הייתה חטיבת ביניים ).

סבא יוסף מספר:

"נולדתי בתאריך 20 ביולי 1939 בבית החולים "העמק" בעפולה. בית החולים צמוד לקיבוץ מרחביה, שם גרו הורי."

סבא יוסף מספר על אירוע משמעותי בציר זמן:

"האירוע הכי חשוב בחיים שלי היה מלחמת יום כיפור. הצבא המיצרי והסורי הפתיעו את המדינה. לצה"ל היו אבידות רבות של הרוגים ופצועים. אני התגייסתי למילואים למשך שישה חודשים והשתתפתי בקרבות קשים ברמת הגולן ובמובלעת הסורית. פיקדתי על פלוגת הצנחנים בדרגת סרן ולאחר מכן קצין מבצעים חטיבתי. באותו הזמן, תרצה אישתי הייתה בהריון עם בני הצעיר ירון."

סבא יוסף ממשיך את סיפורו:

"לאבי קראו יעקב, הוא היה חקלאי, אז לא היו טרקטורים, חרשו את השדה עם סוס ועגלה, בנוסף הוא גם עבד במאפיה. לאמי קראו צביה, היא הייתה מורה בתיכון. לאחי קראו עזרא, הוא היה מבוגר ממני בשלוש שנים והוא נפטר לפני עשר שנים. לאשתו של אחי קראו אסתר והיא ניצולת שואה.

הוריי הגיעו מפולנייה ובנו את הקיבוץ ( קיבוץ מרחביה ). כולנו אהבו מאוד את כל החגים, לצערי דווקא האירועים החשובים ששינו את חיי היו המלחמות. בזמן מלחמת השחרור הפציצו את הקיבוץ, אני וסבתא היינו בבית הילדים, המטוסים היו באוויר וראינו את הפצצות עפות לעברינו. רצנו למקלט דרך התעלות והייתה אזעקה, היה פעמון גדול מאוד ממתכת ועליו דפקו עם פטיש גדול והיה רעש חזק מאוד ששמעו בכל הקיבוץ. במשך שנה שלמה ישנו במקלט, לא ידעו מתי תהיה הפצצה, המקלט היה חפור מתחת לאדמה. בזמן ההפצצות חבר שלי חנן נפטר וגם אימא של חבר אחר.

בצבא התגייסתי לצנחנים, עברתי טירונות מאוד קשה ונסעתי לקורס צניחה של שלושה שבועות, בסוף הקורס הייתי צריך לדעת לצנוח שש פעמים ממטוס בגובה 500 מטר. למטה היה אור אדום, כשהאור היה מתחלף לירוק, ידעתי שאני מעל שטח שמותר לי לנחות בו. המצנח היה קשור בחוט ברזל למטוס ובאופן אוטומטי אחרי שנפלתי שמונה מטר בערך הוא נפתח. הצלחתי לצנוח שש פעמים בצורה טובה. עברתי את הקורס וקיבלתי סיכה של כנפיים, זה היה מרגש מאוד. הייתי בפלוגה קרבית והשתתפתי בכל המלחמות, התקדמתי להמון תפקידים וגם הייתי מפקד הפלוגה!

 בשירות  הצבאי

הכרתי את סבתא מאז שנולדתי, למדנו וחיינו יחד מבית התינוקות ועד התיכון, סבתא הלכה ללמוד פיזיותרפיה בירושלים במשך שלוש שנים, לאחר מכן עברה לעבוד בבית חולים בעפולה ואז הפכה למנהלת המחלקה בכפר סבא. בשנת 1965 התחתנו, לאחר חמש שנים נולדה הבת הבכורה אילת, לאחר שנתיים מיכל (אימא שלך המושלמת) ולאחר עוד שנתיים ירון.

עזבנו את הקיבוץ ועברנו לגור בגבעתיים (תל אביב), בזכות סבתא, שהייתה אז מנהלת המחלקה של פיזיותרפיה בכפר סבא, עברנו לגור שם וכאן אנחנו גרים עד היום".

שעון המחוגים שעובר מדור לדור

סבא מספר: "חפץ שעובר מדור לדור במשפחה שלנו הוא שעון מחוגים ענק, חום וישן שיש לנו בבית. אני קיבלתי אותו מסבתא שלי, שקיבלה אותה מסבתא שלה. השעון עדיין עובד ומצלצל כל שעה עגולה."

 סבא יוסף ותמרה בילדותה

הזוית האישית

סבא יוסף: היה מאוד מעניין וטוב לדעת שהנכדה מתעניינת במה שהיה איתי פעם, במלחמות, בצבא ובכל מה שהיה בקיבוץ. אני מאוד נהנתי לספר על מה שהיה פעם ולהעלות זיכרונות שלא חשבתי בכלל שקיימים. אני חושב שזה מאוד חשוב לשמור על הקשר הרב דורי."

תמרה: היה לי כיף לעשות את העבודה, נהנתי לשאול שאלות וללמוד על סבא שלי! זה היה ממש טוב לדעתי שקיבלנו את העבודה בחלקים מפני שכך יכולנו להתרכז בכל חלק בנפרד.

למדתי המון מסבא שלי, הוא מאוד אופטימי ולוקח הכל בצורה חיובית. אני מנסה להיות כמה שיותר דומה כי באמת שאין עוד בן אדם כמוהו! הוא מבין בכל נושא אפשרי ואני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו ולהיעזר בו תמיד! למדתי גם המון על מלחמות ישראל שהשתתף בהן ועל הצבא שלנו.