מאגר סיפורי מורשת

שמי משה קורנט, נולדתי בשביעי באפריל 1950,ברחובות.

באותה תקופה היה נהוג לקרוא לילדים על שמם של סבים וסבתות שנפטרו, וכך סבא משה, ישראל קרוי על שמם של הסבים, משני הצדדים שנספו בשואה.

וכך סבא מספר: "מוצא הורי מפולין. המלחמה תפסה אותם באמצע הלימודים בתיכון, חייהם ניצלו כי נמלטו לרוסיה. כל תקופת המלחמה היו בנפרד וכשחזרו לוורשה נוכחו לדעת שמשפחותיהם נספו. הם נפגשו והתחתנו  במחנה העקורים באוסטריה. ואז עלו לארץ.

ילדותי היתה מאושרת למרות התנאים הקשים ששררו בארץ באותה תקופה. שיחקנו במשחקים מאולתרים, כדור מסמרטוטים ועוד משחקים משאריות של חפצים ישנים, מחבואים ומלחמות דגלים. כשקיבלנו אופנים זה היה אושר גדול.  בבית ספרי שהיה בקרית מלאכי ובבת ים, הילדים בכיתה היו משלל ארצות ממזרח אירופה. לא היתה תחושת אפליה ולא היה הבדל בינינו. כי לכולם היה מעט מאוד.

את תקופת הבגרות בעיקר הקדשנו ללימודים, כדי להגיע ללימודים גבוהים, מה שהוריי לא הצליחו לסיים בגלל המלחמה. בנוסף הייתי פעיל בתנועת השומר הצעיר, טיילנו בארץ, ולמדנו לאהוב אותה, ולעזור לקיבוצים במחנות עבודה בהתנדבות.

התגייסתי לצנחנים כי רציתי שירות קרבי והשתתפתי במלחמת ההתשה בסיני. נלחמתי גם במלחמת יום הכיפורים, ובמלחמת שלום הגליל כמילואימניק. אחרי סיום שירותי הצבאי נסעתי לאיטליה, סיימתי לימודי רפואה והתחלתי התמחות בבית חולים העמק, במחלקה אורתופדית, ובשלב מסוים עשיתי הסבה מקצועית. למדתי רפואת שיניים, ושירתי בצבא כעשר שנים כרופא שיניים, בבסיס רמת דוד. את זוגתי פגשתי בלימודים באיטליה, והתחתנו בשנה השנייה ללימודינו. נולדו לנו ארבעה ילדים כאשר הבכור נולד באיטליה לקראת סיום לימודינו.

חפצים שעברו במשפחתנו: סבי קיבל מאביו שהיה אינסטלטור, את כלי העבודה שלו. אני משתמש בהם היום לדוגמה; מפתח שבדי מפתח צינורת מקדחה ומברגים.

המסר שלי לדור הצעיר הוא: להקנות לעצמו כללי התנהגות מוסריים חברתיים ואנושיים, לקנות השכלה כדי לאפשר בחירת עיסוק רחבה, שמתאימה לאותו אדם, ויוכל לקיים את עצמו ולתרום את יכולותיו לחברה ככל האפשר.

חלומי היה להמשיך את חלומם של הורי שכמעט נכחדו בשואה, וליצור המשכיות של שרשרת המשפחה, שהיה בעצם המשכיות של העם היהודי וחלומי התגשם. עם זוגתי נולדו לנו שמונה נכדים, שחונכו על ערכים ואהבה, וכמו כן שני אחי שבנו משפחות, שהם נצר לדורות ענפים שיהיו חלק מהחלום המשפחתי והיהודי".

אני ונכדי בעת כתיבת הסיפור

הזווית האישית

הזווית האישית מהצד של אייל:  היה לי כיף מאוד לשמוע את הסיפורים של סבא שלי.

הזווית האישית מהצד של סבא משה: מאוד שמחתי לשתף את נכדי בסיפורים שלי.