מאגר סיפורי מורשת

שלום אני שמעון תמיר, סבא של מיקה תמיר. במסגרת הפרויקט הרב דורי שנערך בבית הספר "סורקיס" בכפר סבא, החלטתי לספר על הרצף המשפחתי שלי, מארץ המוצא רומניה, עד ההגעה לארץ ישראל בשנת 1945, וחיי במדינה מתחדשת עד – ימינו.

אבי, מנדי, הסבא רבא של מיקה נולד ברומניה בעיר פנצ'ו, אביו שלמה (סלומון), היו לו יקבים ותמך בחקלאים בגידולי הגפן. בתקופת מלחמת העולם השנייה, כשהנאצים שלטו ברומניה, אבי נשלח למחנה ריכוז לעבודות כפייה.

לסבא מנדי היו שבעה אחים ואחיות שמתוכם שלשה אחים ברחו לרוסיה, עם כניסת הגרמנים לרומנייה ושם אבדו עקבותיהם. ידוע שאחד מהם היה מפקד בכיר בצבא הרוסי ואחד היה מהנדס רכבות במוסקבה. הם כנראה נעלמו בטיהורים של סטלין, מנהיג רוסייה באותה עת. האחים האחרים עלו לישראל שניים לפני הקמת המדינה ושניים ביניהם סבא מנדי בשנת 1945. סבא מנדי התיישב בראשון לציון, כיוון שאחיו נתן שעלה עם אחותו סוריקה בשנת 1942/3 לפני קום המדינה, עבד במפעל  זכוכית, המתחרה למפעל פניציה ההסתדרותי ונקרא "גביש", סבא מנדי הצטרף לנתן אחיו כחבר בקואופרטיב "גביש". אז הוא גם התחתן בשידוך, בשנת 1950 לסבתא רבתא חנה שעלתה גם היא מרומניה.

סבתא חנה, בת לדב ומינה ויסמן, היה לה אח שקראו לו מירל. אמא מינה, מתה בילדותה בעת מלחמת העולם השנייה. לא ברור לנו באם בגלל מחלה או במסגרת החיסולים של הגרמנים/רומנים בתקופת מלחמת העולם השניה. חנה, סבתא רבתא, הייתה חניכה בתנועת "השומר הצעיר". במסגרת עליית הנוער היא יצאה מרומניה קצת לפני הקמת המדינה, בשנת 1948, ועשו את דרכם ברגל, מרומניה לנמל לייפציג בגרמניה. את רוב הדרך הם עשו ברגל וחלק מהדרך במשאיות, שארגון הבריחה היהודית ארגנו להם מפעם לפעם. סבתא חנה שהגיעה לארץ התגייסה לצבא והיא שירתה במחזור הראשון של הנח"ל. היא הייתה בהכשרה בקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל. הקיבוץ היה קיבוץ של השומר הצעיר, בעל האידיאולוגיה הקומוניסטית והתמונה של סטלין נתלתה מעל למיטתה.

לסבתא רבתא חנה ולסבא רבא מנדי נולדו שני ילדים סבא שמעון ואחותו רבקה, שמתגוררת כיום בישוב תמרת, מצפון לנהלל.

שמעון סבא שלי התגורר בראשון לציון מלידתו, ביולי 1951 ועד נובמבר 1969, עת התגייס לשירות חובה בצה"ל. למד בבית ספר יסודי חביב ובתיכון גימנסיה ריאלית ובוגר מגמה הומניסטית. הוא התגייס לחיל שריון עבר את כל המסלול של טנקיסטים כולל קצונה. השתחרר במאי 1973. הוא השתתף במלחמת יום הכיפורים כולל הלחימה בחווה הסינית והשתחרר כשבעה חודשים מתחילת הקרבות.

בתמונה: סבא שמעון בסיום קורס קצינים בשנת 1970

הוא התחיל את לימודיו באוניברסיטה בבאר שבע בתחילת 1974, עדיין במסגרת שרות המילואים הארוך שלאחר מלחמת יום הכיפורים, וסיימם בשנת 1977 בלימודי גיאוגרפיה וחינוך.

בשנת 1975 הוא התחתן עם סבתי רות והם התגוררו יחד בבאר שבע, שם למד באוניברסיטה. סבי התחיל לעבוד בלשכת התכנון במשרד הפנים בבאר שבע תוך כדי לימודיו באוניברסיטה. הוא עבד כעוזר/סגן מתכנן המחוז ושם התחיל את צעדיו הראשונים בתחום תכנון ערים ואזורים, מקצוע בו עסק בהמשך חייו.

בתמונה: סבא שמעון וסבתא רותי ביום חתונתם

(מימין לתמונה סבא רבא מנדי ומשמאל לתמונה סבתא רבתא רחל האמא של סבתא רותי)

במסגרת עבודתו במשרד הפנים סבי היה שותף בצוות ההקמה של עיירות הבדואים, היה חבר בוועדת מרש"ל, בראשותו של ראובן אלוני (בעלה של ח"כ שולמית אלוני), השתתף בצוות עדכון תוכנית המתאר של מחוז הדרום שכלל בין היתר את התחלת הקמת בסיסי ח"א, השתתף ב צוות שהקים את אזור התעשייה ברמת חובב. הדבר העיקרי שהוא זוכר מהתקופה הזאת, היא העובדה שהיה שיתוף פעולה הדוק ביותר בין כל המשרדים הממשלתיים והייתה אווירת בניה והתחדשות.

בשנת 1977 נולד בבית חולים סורוקה בבאר שבע אבי – נדב.

בתמונה: סבא שמעון ואבי – נדב, בערך בשנה שעברו להתגורר במושב עין ורד

ובסוף אותה שנה פגש אבי (כתינוק) את אנואר סאדאת, נשיא מצריים, שהגיע לשיחות השלום עם מנחם בגין באולם הכנסים של עיריית באר שבע. בשנת 1979 התבקש סבי לחתום קבע בצה"ל ולהקים ענף חדש של שילוב תכנון צבאי – אזרחי במסגרת אגף התכנון של צה"ל והמשיך בעצם את תחילת העברת צה"ל מסיני לנגב כפי שעשה קודם בלשכת התכנון. משנת 1983 עבר סבי לתפקידים מבצעיים ברמת אוגדה פיקוד עד פרישתו בשנת 1990. עם פרישתו התנדב לשירות מילואים וסיים אותם בשנת 2006.

בשנת 1992 התבקש סבי לעבוד במנהל מקרקעי ישראל ועבד שם עד סיום 1996. במסגרת מנהל מקרקעי ישראל, עבד בפרויקטים תכנוניים ארציים ואחד מפרוייקטי הדגל היה פינוי מחנות הצבא מתוך הערים ובינוי כל המחנות החדשים בצבא שנבנו בדרום ובצפון. בשנת 1997סבי הקים חברה עצמאית לתכנון תשתיות ועסק בצנרות דלק, צנרות גז, תחנות משנה לחברת חשמל.

משנת 2016 סבא פרש לגמלאות ומאז עוסק בעבודה התנדבותית בקהילה. אחת מהן הקמת צוותי פיקוד ושליטה בראשויות מקומיות,  ברחבי המדינה, בשיתוף פיקוד העורף, על בסיס פורשי צבא קבע. הוא ממשיך גם כיום להחזיק במשק חקלאי במושב עין ורד (ראו סרטון).

סבתי רות, פיזיותרפיסטית בקופת חולים כללית, התחילה את עבודתה במרפאת קופ"ח בשכונה ג' בבאר שבע בשנת 1976. בין יתר תפקידיה היא נמנתה על צוות רפואי מצומצם, שמנה רופא, פיזיוטרפיסטית ואחות, שנשלח פעמיים בשבוע לירוחם וערד, לתת להם שרות רפואי. הצוות זכה לקבל את פרס העבודה של קופת חולים לאותה שנה.

כיום במשפחת תמיר המורחבת ארבע משפחות. שלוש משפחות מתגוררות במושב עין ורד ומשפחה אחת (שלי) בכפר-סבא.

בתמונה: אני בת שנתיים עם סבא שמעון וסבתא רותי

חפץ משפחתי שעובר מדור לדור במשפחה – כוס של אליהו הנביא לליל הסדר

הכוס נוצרה לפני שנת 1922 והובאה לארץ על ידי מנוחה ויהודה גולדה, שהם סבא רבא וסבתא רבתא שלי, הם הביאו את הכוס מפולין, כאשר הם עלו לארץ בשנת 1922, לאחר פוגרום שעברה על הקהילה שלהם בפולין. כשהם הגיעו לארץ, לרמת גן, סבא רבא שלי דויד היה בן שנה.

בית הספר היסודי שלו היה בבני ברק והמשיך ללמוד בבית ספר תחכמוני בתל אביב. את הכוס של אליהו הנביא קיבלו סבא רבא שלי דוד וסבתא רבתא שלי רחל מהוריהם ביום חתונתם. את הכוס סבתא שלי לקחה מבית הוריה לאחר שסבתא רבתא רחל נפטרה, ומאז הכוס משמשת את המשפחה בלילות הסדר.

הכוס, שהיא מכסף, הייתה מושחרת כתוצאה מהתחמצנות ולרגל הוצאתה והצגתה בתכנית הקשר הרב דורי נוקתה וקיבלנו את צורתה המקורית.

הסרטון שלנו

הזוית האישית

זוהי תכנית ייחודית שאין לה אח ורע בעולם כולו, שמציג התפתחות היסטורית של עם של מהגרים, מארצות מוצאם, במערכות הקמת המדינה ובהתפתחותה. שילוב מצויין בין מערות הכותל, בית התפוצות ומערכת החינוך במדינת ישראל ליצור רצף היסטורי בחוויות, תיעוד של עדות שונות ועליות שונות ועל ידי זה, יצירת מאגר עצום של התפתחות מדינת ישראל (למחקרים). המילה מירושלים לירושלים מתממש. אנחנו מודים לבית ספר סורקיס ולמורה המלווה ליאור על חוויה שעברנו, שחייבה אותנו להתחיל ולברר על קורות המשפחה שלנו, מארצות מוצאם ולתעד זאת.