מאגר סיפורי מורשת

שמי גיא גולן, אני משתתף עם סבא שלי שמעון גולן בתכנית הקשר הרב דור ואת סיפורו תיעדנו ביחד.

סבא שמעון מספר לגיא

שמי הוא שמעון גולן נולדתי בעיר מרקאש שבמרוקו בתאריך 20.10.45. לאבי ז"ל קראו יוסף ולאמי ז"ל קראו זוהרה ושניהם נולדו במרוקו. ברצוני לספר לכם על השירות הצבאי שלי ותרומתי במלחמות ישראל.

בשנת 1963 התגייסתי לצה"ל לחיל השריון. במהלך שירותי הצבאי עברתי קורסים שונים, ביניהם קורס קצינים. בתקופה ההיא היה נהוג לשנות את שם המשפחה לשם יותר ישראלי וכן שיניתי את שם המשפחה שלי מ"גוזלן" ל"גולן". בחרתי בשם גולן בעקבות הלחימה שלי על הגולן.

בשנת 1965 השתתפתי בקרב על הטיית מי הירדן, שנקרא גם "המלחמה על המים". הסורים החליטו להטות את מי הירדן משטחי ישראל לשטחי סוריה. על מנת למנוע את ההטיה של המים, מדינת ישראל לחמה כנגד יחידות ההנדסה שפעלו בתוואי ההטיה. פיקדתי על מחלקת הטנקים אשר ירו על יחידות ההנדסה של הסורים. השמדנו את הציוד ההנדסי הסורי שגרם להטייה של מי הירדן עד שהבאנו להפסקת ההטייה ע"י הסורים והשבת מי הירדן לישראל.

השתחררתי משירות סדיר בצה"ל בשנת 1966 ובאזרחות עבדתי כחוקר בלשכת גיוס באר שבע עד שנת 1967.

באוקטובר 1967 גויסתי ל"מלחמת ששת הימים" בתפקיד קצין מבצעים גדודי. במהלך המלחמה פעלתי בציר המרכזי תוך כיבוש "ביר לחפן", "ביר חסנה" ו"מיצר המטלה".

בעת נסיגת הכוחות המצריים מ"ביר סחנה" הם פרסו מאות מוקשים על הציר, וזאת כדי למנוע את התקדמות כוחות צה"ל. בשלב הזה המג"ד היה עסוק במשימות במפקדה, ואני הייתי זה שהוביל את הגדוד. היו לחצים מהחטיבה להמשיך ולהתקדם תוך ניצול ההצלחה, והיה עליי לקבל החלטה כיצד להתגבר על המוקשים. לא היה זמן לטפל במוקשים והבנו שהמוקשים הונחו בבהילות וללא חימוש, ולכן החלטתי לקחת סיכון ולנסוע על המוקשים ולהמשיך להתקדם למרות המוקשים. אכן הצלחנו להתקדם מבלי שהמוקשים התפוצצו וגרמו לנו נזק.

הגדוד קיבל פקודה לנסוע מהר על מנת לכבוש את "מיצר המתלה", ולמנוע מהכוחות המצריים הנסוגים לסגור את המיצר ולאפר לכוחות צה"ל להתקדם לתעלת סואץ. כעשרה קילומטרים לפני המיצר החל להיגמר הדלק לחלק מהטנקים. בעקבות כך, המג"ד נתן פקודה לטנקים שהיה להם עדיין דלק לגרור את הטנקים שאזל להם הדלק. כך הצלחנו להמשיך להתקדם ולכבוש את "מיצר המתלה", לפני הגעת הכוחות המצריים. בשלב הזה נערכנו לתקיפת הכוחות המצריים. גופי לא עמד עוד בעומס, ולאחר שבועיים רצופים ללא שינה, נרדמתי בשדה הקרב.

סבא בעת השירות הצבאי

באוקטובר 1973 פרצה מלחמת יום כיפור, הייתי מפקד פלוגת טנקים ברמת הגולן, כבר בתחילת הלחימה הטנק שלי עלה באש, ונאלצתי להחליף טנק. לאחר מספר כיבושים של מוצבים סורים הגעתי ל"תל פרס". שם הטנק שלי נפגע שוב מפגז סורי ונאלצתי להחליף שוב טנק. לקחתי טנק נטוש של המג"ד שנפצע והמשכתי בלחימה. לאחר פציעת המג"ד והסמג"ד אני הייתי זה אשר פיקד על יתר הכוח שנותר. לאחר הקרב הזה מפקד החטיבה מינה אותי כמפקד גדוד הטנקים שנותרו תקינים וכך המשכתי בלחימה על כיבוש "תל ענטר", תוך כדי הכיבוש נפגע הטנק בפריסקופ, והריסים פגעו לי בעין וביד. בשלב הזה החטיבה הועברה לגזר סיני ושם הסתיימה המלחמה.

באותו היום נולדה בתי גלי.

הזוית האישית

הנכד גיא: היה לי מעניין לשמוע את סיפורי מורשת הקרב של סבי ואני מאוד גאה בו. היה לי כיף לעבוד איתך ואני מאחל לך בריאות ואושר.