מאגר סיפורי מורשת

"סבא שלי היה איש מיוחד.

כשנולד סבא שלי ר' מרדכי שלחו גדולי ישראל את אבא שלו, ר' אפרים שמואל, לארה"ב כדי לגייס כספים. ר' אפרים שמואל אמר להם שנולד לו בן וצריך לדאוג לו לברית מילה, אמרו לו שברית מילה אחרים יכולים לעשות ואת זה רק הוא יכול לעשות.

הוא התעכב בארה"ב במשך מספר שנים כי כשהוא הגיע לשם פרצה מלחמת העולם הראשונה. כשחזר מארה"ב נסעו בני המשפחה לקבל את פניו. סבא שלי, שהיה כבר באיזור גיל 13, היה צריך לקבל את פניו לפי תמונות שהיו ברשותו. ר' אפרים שמואל החליט באותו זמן שלא יצא יותר מארץ ישראל וקרע את הדרכון שלו.

סבא שלי ר' מרדכי  – שהיה נקרא בפי המשפחה "הזיידע", היה מלמד בנווה יעקב. הוא גר בשערי חסד והוא לימד מכל הלב והנשמה – אם מישהו רצה לשאול בסוף הלימוד שאלות הוא הקדיש לו את הזמן שהוא צריך.

היה אוטובוס אחד בערב מאיזור נווה יעקב – המקום בו לימד – לשערי חסד, שם התגורר. יום אחד הוא יצא מהלימוד והתברר שהאוטובוס כבר יצא. לא היו טלפונים כדי להודיע לאשתו שהוא מאחר או שימצא לו מקום לינה. הוא פחד שהיא תדאג לו והוא הלך את המרחק הזה ברגל – מנווה יעקב עד לשערי חסד, אני לא יודעת כמה זמן לקח לו בדיוק, לדעתי זה לקח שעה וחצי .

לזיידע היו עשר בנות והיה להם סכום כסף קטן מאד, תמיד הם הרגישו שיש להם הכל ולא חסר להם כלום. זיידע היה מאוד בעד צניעות והיה מתפלל תמיד וותיקין ואחד מהנכדים שיבח את הסבא שלו בפניו על כך, אמר לו הסבא: "מרבה דברים מרבה שטות".

הוא לא הרבה במילים בכלל, כשהייתי מגיעה הוא היה אומר: "אורחת הגיעה", והעיניים שלו היו מאירות. אצלו הביטוי "חבל על הזמן" היה חלק מהחיים שלו, הוא לא בזבז את הזמן שלו: הוא תמיד היה רץ, הוא היה מבקר את הבנות שלו דקות ספורות, בודק שכולם בסדר והולך.

כשהוא התאלמן היו לו עוד ארבע בנות בבית – הוא לא נתן לעצבות להשתלט עליו, הוא תמיד מצא לו עיסוקים – להכין את הנכדים לבר מצווה, לבקר את הנכדים בישיבות ועוד. פעם אחת הוא קבע לפגוש חבר משפחה בקרבת 'יד ושם' וראה שהשומר משתעמם בזמנו הפנוי. שאל אותו : "אולי כדאי שתלמד משניות בזמנך הפנוי?"..

הוא היה מדקדק מאד למצוא את האמת, הוא היה אוכל בזמנו מצות מכונה כי בזמנו האמינו שמכונה יותר מדוייקת. יום אחד הנכדות שלו אמרו לו שאוכלים מצות מעשה יד, והוא נסע בעצמו למאפיות מצות כדי לראות אולי באמת מצות יד זה יותר מהודר."

הזוית האישית

המתעדת רחל: לשבת עם אימא שלי ולשמוע את הסיפורים על סבא שלה היתה חוויה מרתקת ומלמדת.

המספרת: נהניתי לספר לבתי על החוויות שהיו לי עם סבי בהיותי ילדה.