מאגר סיפורי מורשת

הוריו של סבא, שמחה ומשה כהן, הגיעו עם הקמת המדינה מבחריין – אי במפרץ הפרסי – וזאת עקב פרעות שכללו התנכלויות ורדיפת היהודים, שפרצו בעקבות הידיעה על הקמת מדינת היהודים בארץ ישראל. הם הגיעו לארץ דרך הודו ומשם במטוס של הסוכנות היהודית. כיום בחריין נמצאת בכותרות בשל הסכמי השלום ונרמול היחסים איתם. הוריו התחתנו בארץ במעברת "תלפיות" שבירושלים ולאחר מכן עברו לאזור הצפון בגלל שאביה של אביו סבל מקוצר נשימה ואמרו לו שאקלים ים תיכוני יעזור לו. לכן עזבו את ירושלים ועברו לטירת הכרמל.

סבי נולד ביום חמישי 21/8/1952 ל' באב התשי"ב, כיום הוא בן 68. הוא נולד כשמדינת ישראל הייתה רק בת ארבע שנים, בבית החולים רמב"ם שבעיר חיפה. באותם הזמנים בית החולים היה מבנה קטן אשר נבנה עוד בתקופת המנדט הבריטי. הוא מספר שנולד ביום האחרון של חודש אב ולפנות בוקר א' באלול התחילו לקרוא סליחות.

סבי הוא הבן הבכור ויש לו עוד שני אחים: רוני, כיום בן שישים ושש, קטן מסבי בשנתיים ולו שלושה בנים ושישה נכדים. אחיו הצעיר יהודה כיום בן שישים ואחת ולו שתי בנות ובן ובנוסף שתי נכדות. הברית של סבי התקיימה במחנה אוהלים, הסנדק היה סבו יהודה – אבא של אביו. המוהל היה סבו מצד אימו, שמעון הכהן, הוא היה גם ראש הקהילה היהודית בבחריין לפני שעלו לארץ.

סבי נקרא על שם סבא רבא שלו יעקב הכהן, שהיה גם סבו מצד אביו וגם מצד אימו מכיוון שההורים שלו היו בני דודים, לא מאותה הסבתא. בגולה היה נהוג להתחתן בין בני דודים על-מנת לשמור על היהדות וגם על שושלת הכוהנים.

סבא בבר מצווה שלו

סבי גדל במחנה אוהלים במבואות חיפה הדרומית שנקרא "טירה", לאחר מכן הוחלפו האוהלים ב"בדונים" שהם מבנים מבד מסוג ברזנט. באמצע  שנות ה-50 ה"בדונים" הומרו בצריפונים והמקום נקרא "מעברת טירה דרומית" לימים העיר "טירת הכרמל".

בתחילה, בטירת הכרמל לא היו כבישים ורחובות מסודרים אלא רק שבילי עפר. ילדי המעברה שיחקו במחבואים, בתופסת, טיפסו וטיילו על ההר, קטפו ואכלו סברסים והכינו משחקים בעצמם מעצים. בשנת 1956 סבי ומשפחתו עברו לשיכון של חדר וחצי ועם הזמן הרחיבו את הבית והוסיפו חדר, מרפסת וגינה קטנה. הכבישים היו מחלוקי נחל ולא היו מכוניות. כלי התחבורה היו סוס ועגלה ולאט לאט התפתחה המעברה וטירת הכרמל הפכה לעיר גדולה לרגלי הר הכרמל ביציאה מחיפה.

משה, אבא של סבי, עבד בסולל בונה וידע לקרוא שרטוטים ולכן התקדם למנהל עבודה. הוא בנה הרבה מקומות בחיפה כמו את בניין פנורמה שבכרמל ו"בית דגון" הידוע כמחסן חיטה, אימו שמחה הייתה מנקה בבתי ספר.

בבית דיברו בשפה פרסית "האשמית" יהודית, שהיא שונה מהפרסית העממית, ערבית ואנגלית. הוריו למדו בבחריין בבי"ס אנגלי ולכן ידעו גם לדבר בערבית ואנגלית וגם כתבו את השפות. מהארץ הם שלחו מכתבים רבים לחו"ל למשפחות שלהם ובהם סיפרו על המצב בא"י. יותר מכל הם אהבו לדבר עברית שפת הקודש.

סבי למד בבית ספר ממלכתי דתי בשם "מורשת" מכיתה א' עד ד'. התלמידים למדו בצריפים ומכיתה ה' עד ח' למדו כבר במבנים. בכיתה ט' ו-י' למד בתיכון ממלכתי דתי בשם "אריאל". הוא מספר שהיה תלמיד בעייתי שהפריע למורים ותמיד היו מוציאים אותו מהכיתה והוא היה מטפס על העץ וחוזר דרך החלון. הכי אהב לשחק כדורגל ועד היום אוהד של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה".

חגיגת בר המצווה שלו התקיימה בבית הכנסת העירקי בטירת הכרמל והחגיגה הייתה בחצר ביתו. הוא זוכר שעמד על המרפסת וקרא לכולם דרשה. כל הדודים הגיעו, גם מירושלים. גם סבו, הרב שמעון שלימד ועזר לו בהנחת התפילין.

בכיתה י' סיים את לימודיו בביה"ס, בתקופתו היה אפשר לסיים בכיתה י' ללמוד על- מנת לעזור בפרנסת המשפחה. הוא עבד  במפעל "ב.מ.ב"- בית מלאכה בסיסי בחוף הכרמל ליד מחנה דויד, כאזרח עובד צה"ל כמסגר, מתקן נשק ורכבים צבאיים וכדומה.

התגייס לצה"ל בשנת 1970 ושירת בחיל מודיעין בגלילות, כנשק. סבי היה במלחמת ההתשה בסיני במוצב המזח ליד תעלת סואץ ובו היו מאזינים לקשר ומעברים מיידע מודיעיני. במלחמת "יום הכיפורים" היה כבר משוחרר חצי שנה וחזר למלחמה כמילואימניק בתפקיד נהג זחל"מ של מפקד אוגדה 36 (רפאל איתן- רפול, היה המפקד) ועלו לרמת הגולן. במלחמת "שלום הגליל" היה במרכז הובלה והוא הוביל פצצות לתוך לבנון, ב"מלחמת המפרץ" התגייס להג"א (הגנה אזרחית) והיה בביה"ס של אימי ובו היה אחראי להפעלת הצופר שהופעלו ברגע שירו טילים והאזרחים היו צריכים להיכנס למרחבים המוגנים.

בסיום השירות הצבאי קיבל מתנת שחרור, רישיון נהיגה על משאית. סבי מספר שעבד מאוד קשה בתחילה והיה שותף על משאית, היה עובד וישן בכניסה לנמל חיפה על- מנת לעמוד בתור ולקבל עבודה בהובלת קונטיינרים, שהכילו רכוש של עולים אשר הגיעו לארץ. הוא היה נחוש וממוקד מטרה והאמין בעבודה קשה, המשיך לעבוד קשה וקנה לאט עוד משאית בעצמו עוד משאית ועוד אחת עד שהגיע לנהל משרד הובלות משלו. כיום בעל מניות בחברת הובלה שמובילה חומרי גלם ומוצרי אריזה ממפעל הקרטונים  "י.מ.א" שנמצא בקיבוץ עין המפרץ בכניסה לעיר עכו.

סבא יעקב עם הנכדים

בשנת 1977 התחתן עם סבתי  מתי (מזל) ובשנת 1978 בתו הבכורה – אימי רחלי – נולדה ולאחר מכן נולדו להם בנוסף שתי בנות ובן: לבנת, רעות ומושיק, ושמונה נכדים: אגם, אני יהב, מיתר, דולב, גאיה, ראם, נבו ויוגב.

הזוית האישית

העבודה תועדה במסגרת עבודת שורשים ותכנית הקשר הרב דורי בבית ספר "אליאנס", חיפה.