מאגר סיפורי מורשת

אבי עודד זינגר סיפר לי על סבא אברהם, שנפטר טרם הולדתי:

"סבא שלי אברהם נולד בפולין ב1918 למשפחה בת שבעה  ילדים.

ב1933 המשפחה עלתה לארץ והתיישבה במושבה יוקנעם. הם היו מאוד עניים ועבדו בכל עבודה. סבא שלי היה נוטר, ואחר כך נעשה לוחם במחתרת הלח"י. לוחמי חרות ישראל הייתה מחתרת עברית בארץ ישראל, שפעלה נגד המנדט הבריטי, משנת 1940 עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948. לח"י הוכרז כארגון טרור על ידי ממשלת המנדט, ולאחר הקמת המדינה, בעקבות רצח ברנדוט, גם על ידי הממשלה הזמנית. (ויקיפדיה)

כשהוקמה  המדינה סבא שלי התגייס לצה"ל, שם איבד את ידו הימנית וחלק מהשמיעה שלו. הוא בילה זמן רב בבית חולים ואחר כך, שהשתחרר קיבל רישיון להפעלת מונית. העיסוק הזה לא נמשך זמן רב, והוא סיפר לאבי שיום אחד כשלקח נוסעת במונית הוא משך את מעצור היד באמצעות הפרוטזה, ולרוע מזלו הפרוטזה התנתקה מהזרוע ונשארה תלויה על ידית המעצור. הנוסעת התעלפה, וסבא שלי החליט  להחליף מקצוע.

היה לסבא שלי חבר טוב שקראו לו ישראלוביץ שעבד במשרד החקלאות, והוא הזמין אותו לעבוד איתו, וכך סבא שלי נהיה מדריך לגידול זיתים. בתחום הזה הוא נעשה מומחה, ואף כתב ספר על גידול זיתים, שהיה רב מכר בקרב המגדלים. תוך כדי עבודתו סבא שלי פגש אחות יפה ונחמדה ושמה רחל, הם התחתנו  והיא הפכה להיות אשתו, ואחר כך היא הפכה להיות אמא של אבא שלי, ואחר כך סבתא שלי. הזוג הצעיר התגורר על הכרמל מאז ועד ששניהם נפטרו בשיבה טובה.

סבא שלי אברהם פיתח שני תחביבים ששניהם קשורים לעבודתו עם עצי זית. הוא חרט כלים במחרטה, שחלקם נמצאים אצלנו בבית והוא פיסל חיות מענפים, כדוגמה החיה שהבאתי לכיתה, שגם מהן יש לנו רבות בבית. לצערי לא זכיתי להכיר את סבא שלי  בעודו בחיים, והסיפור הזה שאני כותבת מאפשר לי להכירו קצת".

הזווית האישית

תום: החוויה שלי היא שהיה מאוד מעניין וכיף לשבת אם אבא שלי בבית ספר ולהיות איתו