מאגר סיפורי מורשת

שמי אביגדור(אבי )עידן, נולדתי ב1947 בתל אביב.

הסיפור שלי מתחיל בירושלים כשהייתי בן תשע עשרה. גרתי בתל אביב עד שהתגייסתי. גרתי שם עם ההורים שלי ברוריה ויוסף ואח שלי טלי. התגייסתי לצבא שנה לפני כן לחיל המודיעין.

כעבור קצת פחות משנה אחרי הגיוס התחילה מלחמת ששת הימים, האווירה בארץ הייתה קשוחה במיוחד, כי כל המדינות השכנות תכננו לתקוף אותנו. אתם בטח שואלים איך זה בכלל קשור לירושלים, זה קשור כי ירושלים הייתה אז ועדיין, אחד המקומות הכי חשובים בישראל, אז הירדנים החליטו שהם תוקפים אותנו.

לי היה חשוב להילחם למען המדינה כי אחרי שלימדו אותי שישה רבה שונאים לישראל,  הבנתי שאני צריך לקחת אחריות והבנתי שחשוב להילחם למען המדינה. אך כמו כולם גם אני פחדתי. במלחמת ששת הימים העבודה בחיל המודיעין הייתה חשובה במיוחד, כי אתה לא רואה איפה כל אחד מהאויבים נמצא. כדי לשרוד אתה צריך לראות איפה הם ממוקמים ומתי הם מגיעים.

העבודה בחיל המודיעין הייתה חשובה במיוחד, גם כי הייתי צריך לצלם הרבה תצלומי אויר, כדי לבדוק מה השתנה בשטח, ואם נוסף עוד חייל או נשק, וכדי ללמוד מה קורה בחוץ. צילמתי שני סוגי צילומים צילום אוויר וקרקע במהלך השירות, צילמתי גם דברים שלא קשורים. צילמתי מטוסים בגובה יחסית גבוה, אבל לא גבוה מדי. כדי לצלם היינו צריכים לפתוח את הדלת. כדי לצלם בחוץ השתמשתי במצלמה מיוחדת, מצלמות גרמניות בשם גאזנפלט.

טסנו לאורך הגבול, לא הייתי יכול לצלם פרחים, כי הם היו יותר מדי רחוקים מהמטוס, אבל הייתי יכול לצלם עצים ושיחים. אך מה שאהבתי לצלם זה היו הבניינים היפים בירושלים, אבל זה היה קצת מפחיד, ואם כבר מדברים על מפחיד אז במלחמת ששת הימים פחדתי יותר מכולם, במיוחד להסתובב ברחובות. פחדתי כי בכל רגע מישהו היה יכול לירות בי או לתקוף אותי פתאום. אם היה לי נשק אז לא הייתי פוחד כל-כך אבל לא נתנו לי נשק כי "לא היה מספיק". האמת, שכמו כולם שמחתי מאוד ששרדתי, אבל היו אנשים שהכרתי שנלחמו ולא שרדו.

היו לי כמה חברים בחיל המודיעין ועם אחד מהם הייתי קרוב מאוד. יום אחד אני והחבר הזה (רפי)  לקחנו בלי רשות את הג'יפ הצבאי האפור מהבסיס ונסענו לאזור הירדנים, כדי לרגל קצת, אך פתאום ראינו מולנו ירדנים.  התחלנו לירות עליהם אבל היה להם יותר כוח אדם משלנו. אז קראנו לעזרה באמצעות מכשיר הקשר,  וחיל האוויר בא והפציץ אותם. הירדנים ברחו משם ואני ורפי לא קיבלנו עונש.

לאחר המלחמה שירתי עוד שנתיים בצבא, ואחרי זה הלכתי ללמוד בטכניון. לאחר מכן חזרתי לתל אביב והתחלתי לעבוד במחשבים. לאחר שנה התחלתי לעבוד באל-על ובשנת 1975 התחתנתי עם רינה. בשנת 1976 הקמתי משפחה.

הזווית האישית

אבי עידן: היה לי כיף ממש בעבודה זו, והיא הזכירה לי הרבה דברים מהעבר. נזכרתי גם בדברים עצובים אבל לרוב דברים טובים.

נועם פרוסק: היה לי מאוד כיף בעבודה הזו והיה לי כיף במיוחד לעבוד עם סבא שלי, וממש נהנתי.