מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי, סבא שלך, היה איש צדיק.

תמיד למד תורה, גם ביום חול וגם בשבת. למרות שעבד עבודת חקלאות שהייתה מאוד תובענית, אני תמיד זוכרת אותו יושב במרפסת בזמנים קבועים ולומד תורה. בדרך כלל בסוף יום העבודה היה זמן קבוע ללימוד תורה, לעיתים לבד ולעיתים יחד עם חברים, וכשהאחים שלי גדלו הם הצטרפו ללימוד.

בערב שבת בסיום הסעודה, באופן קבוע היה "קישור", שזהו דבר תורה שמחבר לברכת המזון. מיד בתום הברכה אבא היה אומר "ספרים" – זו הייתה הוראה להביא את הספרים, ספרי התורה לצורך למידה משותפת, זה היה בערב. בבוקר יום השבת לאחר התפילה היו מגיעים האחים שלי יחד עם חברים נוספים מהמושב, והיו קוראים יחד. אחד קורא את הפסוק ולאחר מכן נער אחר היה קורא את ה"תרגום", שזה תרגום אונקלוס על התורה.

בזמנים החופשיים, אבא שלי היה משחק אתנו משחקים דרך לימוד תורה, לדוגמא: סבא היה אומר פסוק, והיינו צריכים למצוא פסוק מהתנ"ך שמתחיל במילה שהפסוק האחרון נגמר. אבל אסור לחזור על אותו פסוק פעמיים. משחק נוסף היה מעבר על כל האותיות הגדולות בתנ"ך מא' עד ת'. או כל האותיות הקטנות בתנ"ך. אלו היו המשחקים של אבא שלי שהביא אתו מתימן. תוך כדי משחק היה נותן לילדים "הלוואה", עזרה במציאת פסוקים במידה ושכחו. סדר היום שלו היה עמוס ביותר, היה קם כל לילה בשתיים ללמוד תורה ולקרוא זוהר, והקפיד על שלש תפילות ביום. בזמן שהם היו הולכים לבית הכנסת לתפילה היה מקפיד שהם ילכו לפניו והיה אומר: "לפני", כלומר אני לא יוצא לפני הילדים והיה מחכה להם והולך איתם.

בדרכים אלו סבא העביר לנו את אהבת התורה ואת החשיבות של לימוד התורה.

הזוית האישית

סבתא ציונה: מחמם לי את הלב לשבת עם שני, כל מפגש תורם לחיזוק הקשר בינינו ותוך כדי אנחנו מספרות חוויות אחת לשנייה, הקשר הוא חזק. והמפגש מרתק.

שני: אני מאוד אוהבת את סבתא ציונה.