מאגר סיפורי מורשת

שמי רומן שידלוביץ, נולדתי בשנת 1954בבלורוסיה בעיר בברויסק. לאמא שלי קראו סימה-חיה ז"ל, למשפחת שידלוביץ, ואני הבן היחיד שלה.

בילדותי, כשלמדתי בבית הספר, הייתי קם כל יום בשבע בבוקר. לבית הספר שלי קראו "בית ספר מספר ארבע עשרה" והוא היה במרחק הליכה של כעשר דקות מהבית שלי. בכל יום הגעתי לבית הספר בשמונה בבוקר  וסיימתי את הלימודים  בשעה 14:00.

הייתי תלמיד מצטיין בכל המקצועות, אהבתי מאוד ללמוד ולהשקיע בלימודים. לאחר שמונה שנות לימוד התחלתי ללמוד במכללה, ארבע  שנים למדתי מקצוע – עיבוד עץ ובסיומן קיבלתי דיפלומה.

בנעורי במכללה, השתתפתי בלהקת כלי נשיפה, התאמנתי פעמיים בשבוע, שעתיים בכל פעם, וניגנתי בחצוצרה ובתופים.

במשך שנות לימודי, מגיל שבע עד ארבע עשרה, בחופשות הקיץ, היינו נוסעים לקייטנות קיץ למשך חודשיים. הקייטנה נערכה  ביער ולכן שם הקייטנה היה "ליסניה סקזקה" שפרושו "אגדת היער".

היו שם תחרויות ספורט, טיולי שטח, קמפינגים ועוד.. הקייטנה הייתה ממש כיפית ואני חיכיתי כל השנה, כל שנה, לנסוע למחנה הקיץ עם החברים שלי.

בתקופה שלמדתי, בחופשת הקיץ עבדתי בכל מיני עבודות (בניה בעיקר) כדי שיהיה לי כסף לדמי כיס.

אחרי הלימודים, עבדתי עשרים שנה במפעל לעיבוד עץ, עבדתי שם עד יום לפני העלייה לארץ ישראל.

בשנת 1974, בגיל תשע עשרה, התגייסתי לצבא בבלרוס. שירתי בתפקיד חובש והייתי חלק מלהקה צבאית בצבא.

הכרתי את אשתי ראיסה דרך שידוך של שכנה של אשתי, שהכירה את אמא שלי. לאחר שלושה חודשים מרגע הפגישה הראשונה התחתנו.

עליה לארץ:

עלינו לארץ בשנת 1995 באחד  בנובמבר,  כשהייתי בן 41, יחד עם משפחתי, אשתי ושני ילדיי, אמא שלי, חמי וחמותי.

הגענו לעיר אשדוד ישר משדה התעופה. שכרנו דירה ברובע י"ג  וזמן קצר לאחר מכן, כעבור חודש,  ב-28/11 התחלתי לעבוד כעובד ייצור במפעל "אגן מפעלי ההנדסה". עבדתי שם עשרים ושש שנה ולפני כשנה פרשתי לפנסיה בגיל 67.

לאחר העלייה לארץ חווינו  קשיים רבים, בעיקר קשיי שפה. אשתי ואני עבדנו שתים עשרה שעות ביממה, ששה ימים בשבוע, על מנת להתפרנס בכבוד ולשלם משכנתא. אשתי עבדה בניקיון פרטי ובטיפול בקשישים. אמי ז"ל, שמרה על הילדים בשעות אחר הצהריים כשחזרו מבית ספר.

הכישרון המיוחד שלי הוא נגינה בחצוצרה ותופים.

כיום אני בפנסיה, מקדיש את רב הזמן לנכדים, עושה הרבה ספורט ובעיקר נח.

המסר שלי לדור העתיד: תלמדו טוב, ותשקיעו בלימודים, כי זה העתיד. תכבדו אנשים מבוגרים, תתנהגו בסבלנות, בכבוד, הכלה וחמלה.

הזוית האישית

אדל: אני נהניתי לשמוע את סבא שלי מספר ומדבר על נושאים שלא שמעתי בעבר, זו הייתה חוויה נפלאה בשבילי וזמן איכות שלנו ביחד.