מאגר סיפורי מורשת

שמי יהב, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעד את סבא שלי האהוב (סבוש) מצד אימא, ששמו רוני זינגר.

סבא נולד בשנת 1956, בבית היולדות בכפר סבא. הוא גדל וחי כל חייו במושב בצרה בו גם אני – הנכד הבכור, גר. לסבא שלי יש גם שם שני: אברהם, על שם סבא שלו שנפטר במלחמת העולם השנייה (השואה). להוריו של סבא שלי קוראים קרולינה ומשה זינגר ז"ל, הם עלו לארץ ישראל מהונגריה וצ'כיה. בהתחלה הם גרו למשך חודש בחיפה ולאחר מכן עברו למושב בצרה. סבא שלי למד בבית ספר חוב"ב שבו גם ילדיו, ונכדיו – אני ואחותי – לומדים כיום.

הוריו של סבא שלי היו חקלאים וכך גם הוא. במשק שלהם היה לול תרנגולות פרדס של תפוזים. סבא סיפר שבילדותו לא היתה טכנולוגיה, מחשבים וטלפון. הוא היה משחק בעיקר כדורגל עם החברים במושב, עוזר להוריו לעבוד במשק. גם מזגן לא היה בילדותו: כשהיה חם יצא החוצה להתאוורר ברוח הנעימה. בימי שבת הם היו נוסעים עם חברים מהמושב לים במשאית שהפכו אותה לרכב להסעת נוסעים והוא מאוד אהב את זה.

זיכרון ילדות משמעותי ואהוב של סבי הוא לול התרנגולות אשר הוא והוריו גידלו במשק. סבי מספר שבתחילה היו להם כ-300 עופות מטילות, ובהמשך מספר המכסות (אישור מהמדינה לכמות העופות שמגדלים) גדל ובשיא הגיע לכ- 7,000 עופות. הלול היה מורכב מתרנגולות מטילות בוגרות, פרגיות ואפרוחים. תהליך הגידול החל בשלב קבלת משלוח האפרוחים בארגזים, גידולים בבית האימון המחומם באומנות של ארבע קומות שם שהו עד גיל 6 שבועות. אחר כך, שגדלו להיות פרגיות, הועברו לכלובים מעט יותר גדולים למשך כשישה שבועות נוספים. בהמשך כשבגרו, הועברו לכלובים הקבועים, שם הטילו את הביצים. סבא שלי והוריו היו אוספים משם את הביצים לקרטונים ופעמיים בשבוע הייתה מגיעה משאית ייעודית שאוספת את קרטוני הביצים לתחנת מיון וממיינת למכירתן.

סבא שלי מספר שאמו (סבתא רבתא שלי ז"ל) הייתה נוהגת לספר בחיוך שכאשר סבי היה בן 2.5 שנים, פעם אחת כשהגיע משלוח של אפרוחים – הוא ליטף את אחד האפרוחים בהתלהבות ובטעות משך אותו חזק מדי עד שכמעט ומת. עוד סבי סיפר כי כששני ילדיו (אמי ודודי) היו קטנים, עזרו לסבי לאסוף ביצים כשלא היה, וכאשר חזר גילה הרבה ביצים שבורות על הרצפה. להפתעתו התברר שהם עשו "קרב ביצים".

זיכרון נוסף שסבי מתאר קשור ללול התרנגולות ולשנינו אישית: כשהייתי קטן מאוד רציתי לול תרנגולות כמו בסיפורים המשפחתיים ששמעתי מסבי. לאחר שכנועים רבים, כשהייתי בן 8, סבא רוני שלי הסכים שנבנה לול קטן לשימוש אישי בחצר. במשך חצי שנה תכננו אותו, במשך חצי שנה נוספת בנינו אותו יחדיו, ואז הגיע היום המרגש בו קנינו 24 פרגיות. מאוד שמחנו שנינו וטיפלנו בהן בהתלהבות וברצון, אך לאחר חצי שנה כשהחלו להטיל ביצים וכל כך התרגשנו מכך – יום אחד סבא שלי ניגש לול שלנו וראה את דלת הכניסה אליו פתוחה.

בהתחלה סבא חשב שאולי אחד מאתנו שכח לסגור אותה, אך כשהתקרב גילה שהלול ריק ואין אפילו לא תרנגולת אחת. סבא הזכיר לי כעת כשסיפר לי שהתרנגולות נגנבו חשבתי שהוא צוחק, אך כשרצתי לבדוק יחד איתו גיליתי שזו האמת ולא בדיחה. סבא סיפר ששנינו היינו המומים ועצובים. הוא הבטיח לי שיקנה לנו פרגיות אחרות במקומן וכך היה. זמן מה לאחר מכן סבא ואני קנינו 24 פרגיות חדשות ואנו מאכילים אותן בתערובת גרגרים וצמחים שאנו קוטפים בחצר.

הזוית האישית

יהב: אני לוקח איתי המפגש שלי עם סבא שהתחברתי קצת יותר לסבא ולמדתי דברים חדשים, למשל – על הזמן בו סבא בנה את הלול.