מאגר סיפורי מורשת

ילדות

שמי רוזוולט שלמייב (סבא רומה) נולדתי בתאריך 19/2/1945 בעיר עתיקה דרבנט בדרום רוסיה באזור קווקז על ים קספי. הורי שושן וסאבי שלמייב.

אימא שלי בתקופה מלחמת עולם השנייה הייתה אחות שעזרה לפצועים ולרופאים בניתוחים ואבא שלי היה במלחמה וכמעט הגיע לברלין אבל נפצע קשה בשנת 1944 וחזר הביתה. קיבלתי שם מיוחד על שם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט.

אחרי המלחמה תקופה בברית המועצות הייתה לא פשוטה. במשפחה שלנו היו חמישה ילדים: שרה, סיימון, אני רוזוולט, אלכס ואליזבט. אבא שלי ייצר רהיטים וכשגדלתי משנת 1958 מגיל 13 עזרתי לו ביחד עם אחי הגדול. ואימא שלי המשיכה לעבוד בבית חולים כאחות ובנוסף עשתה ניקיון בבית הספר ליד הבית שלנו.

צבא

בשנת 1963 בגיל 18 אחרי סיום בית הספר התגייסתי לצבא לשלוש שנים, במשך השירות הייתי מאוד מוצלח בספורט במיוחד בריצות וסקי.

 חובב ספורט

בתחרות סקי

בצעירותי

חתונה ומשפחה

אחרי שחזרתי מהצבא בשנת 1966 התקבלתי למכללה למקצוע מהנדס מכונאות לשלוש שנים ושם הכרתי את אשתי בלה. שהכרתי אותה ובנתי שאני רוצה להתחתן איתה, אבל לפי המנהגים הייתי חייב לחכות שאח הגדול שלי התחתן. זה קרה רק אחרי שנה וחצי באוגוסט בשנת 1968, תוך חודש אני ואחי התחתנו, בנוסף לחופה בבית הכנסת בברית המועצות עשו גם מרשם נישואין. כולנו גרנו בבית אחד גדול וידידותי.

עם אשתי בלה

תמיד שמרנו על יהדות ועל חגים, באזור קווקז לא הייתה אנטישמיות חזקה כמו במרכז ברית המועצות ובעיר שלנו הייתה קהילה גדולה של יהודים, היה בית כנסת גדול, שמרנו על מסורת יהודית, לדוגמה בפסח אימא שלי הייתה מחליפה את כל כלים בבית ואף פעם בערב הראשון כל האוכל היה מוכן מראש ולא היינו מדליקים אש.

עם הזמן נולדו שלוש ילדים: הבן הכור סרגי נולד בתאריך 25.11.1970 ושתי הבנות סופיה נולדה בתאריך 6.12.1972 וזאנה (אימא של לורי) בתאריך 23.03.1979. הורי נשארו לגור איתנו ואחים שלי התפזרו. אבל כל החגים, ימי הולדת, שמחות של המשפחה תמיד חגגו בבית שלנו.

 שלושת ילדינו

תעסוקה

בחיים שלי עבדתי בהרבה מקומות, אחרי לימודי משנת 1969 עבדתי בקיבוץ בבית חרושת של פירות וירקות והייתי שולח פירות וירקות לערים אחרות למכירה, עבדתי שם בערך שבע שנים. משנת 1976 הייתי קבלן לבנייה של פארקים, בית קפה, גני ואולמות אירועים, מסעדות, חנויות, בתי קולנוע.

 במקומות העבודה שלי

אולם אירועים

כל הילדים גדלו, קיבלו השכלה, התחתנו והביאו לנו נכדים: נתנאל, אהרון, מארק, לורי ואריאן.

עלייה לארץ ישראל

בשנת 1999 בן הבכור שלי חלה בסרטן, אחרי ניתוח לא מוצלח פרופסורים המליצו לעלות לישראל כדי להציל אותו, הבן שלי עלה לארץ בשנת 1999 ואנחנו תוך כמה חודשים אחריו, גרנו בנתניה. השנים אילו לא היו פשוטים למשפחה שלנו. בשנת 2003 הבן שלנו נפטר.

היום אני ואשתי פנסיונרים, גרים בפתח תקווה משנת 2011, נהנים מהבנות שלנו ומהנכדים, חוגגים ביחד חגים וימי הולדת וכל זמן בקשר.

 צילום משפחתי

הזוית האישית

סבא רומה: אני שמח שלורי בחרה בי כדי לכתוב עליי, נהנתי לשתף אותה ולספר לה על חיים שלי, אני בטוח שהצלחתי בחיים כי יש לי ילדים טובי לב ונכדים שתמיד נותנים לנו כבוד אוהבים אותנו ואנחנו כמובן אוהבים אותם בחזרה.

לורי: היה לי מאוד כיף לכתוב דווקא על סבא רומה, גיליתי מלא דברים חדשים שלא ידעתי על סבא למרות שחלק מדברים כבר ידעתי עדיין היה לי מעניין וחשוב לשמוע את סיפור שלו מהתחלה עד סוף.