מאגר סיפורי מורשת

הורי עלו לישראל מטורקיה בשנת 1948 וגרו בחוף שמן.

יחד עם ארבעת אחיי הגדולים אבי עסק בדיג ואמי הייתה עקרת בית. אנחנו 11 אחים, אני מספר שמונהבמשפחה. כשהייתי בגיל 5 הוריי עברו לטירת הכרמל. למדתי בבית ספר "דגניה".

היום אני נשואה לויצמן שהוא נולד וגדל בטירת כרמל. בתקופת המעברה הקמנו משפחה יש לי 2 בנים ובת אחת ושבעה נכדים ( אוראל, שחר, אופק, ירין, אודל, אורי, מאור)

עד גיל שלוש כמעט ולא דיברתי כי הייתי מאוד ביישנית. המשפחה חשבה שאני אילמת ושייקחו אותי לרופא לבדיקה. היום אני מדברת בשביל כל השנים שלא דיברתי. אני סייעת בגן ילדים. כשאני פוגשת ילדים שמתביישיםלהשתתף במסיבות הגן ובמפגשים אני נזכרת בי.

בכפר היו אנשים שגרו במעברות. גרנו בבית עם שני חדרים ותשע נפשות כולל ההורים. היינו ישנים בחדר אחד היינו ישנים כל האחיות, שלושתנו, ראש ברגל . בחדר השני היו ישנם הבנים ארבעת אחי. אני זוכרת, שבאחד ימי החורף הקשים שהיו באותו תקופה הייתה סופה חזקה הספקת חשמל נותקה והבית התמוטט. אל הבית הגיעועובדי עירייה וביקשו שנעזוב את הבית מאחר שהבית במצב קשה ואי אפשר היה לגור בו יותר. באותו תקופה היהעזרא ליניאדו, ראש המועצה וביקש מעמידר שיתנו לנו בית במקום אחר.

באותו לילה לא הייתה לנו ברירה וישנו אצל בת דודה של אמא שלי. למחרת ראש המועצה עמד בדבריו וקיבלנודירה בשכונת גיורא, ברחוב גיורא בבלוק 222. שם גרנו עד לנישואיי. כל התקופה שגרנו בכפר למדתי בבית ספר דגניה. כשעברנו לשכונת גיורא הייתה לי אפשרות ללמוד בבית ספר "הגבעה" או בבית הספר גיורא אבל אני רציתי להמשיך בדגניה למרות המרחק מהבית. כשגרתי בגיורא בבית ספר דגניה.

בבוקר כדי לא לאחר לבית הספר הייתי נוסעת באוטובוס ובחזרה הייתי הולכת ברגל, כדי לחסוך בהוצאות הנסיעה.ביני לבין אחי אלי, יש הבדל של שנה אני הייתי בכיתה א' הוא היה בגן שהיה צמוד לבית הספר. כל בוקר הייתימאחרת לשיעור כי אלי אחי היה בוכה לא רוצה להישאר בגן לב, מפני שהוא התרגל שאנחנו כל הזמן ביחד. עדהיום הקשר שלנו מאוד חזק אני מרגישה בגופי אם יש לו איזה בעיה או שהוא לא מרגיש טוב .