מאגר סיפורי מורשת

שמי נטע, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סיפור חייו של סבא רבא שלי, משה בגילפר, כפי שסיפרה לי עליו אמי, ז'אנה ליברזון, נכדתו של משה.

שמי משה בגילפר (ברוסית "מוסה"), נולדתי בעיר אומן באוקראינה בשנת 1907. אני האח הכי קטן במשפחתי. מתוך שבעה אחים ואחיות אני בן הזקונים. למדתי אך ורק שבע שנים ולאחר שנשרתי מלימודיי התחלתי לעבוד כאשר אני רק בן 13. לאחר כמה שנים התגייסתי לחיל הרגלים, הייתי חייל בזמן מלחמת העולם השנייה.

עליתי לארץ בגיל מבוגר, בסביבות גיל 81. אני ומשפחתי עברנו לקריית ים, שם גרנו תקופה.

ילדותי

נולדתי וגדלתי באומן. היינו שבעה אחים: ארבע אחיות ושלושה אחים, אני הייתי הילד הכי צעיר. למדתי בבית הספר "החדר", שהיה בית ספר לבנים יהודים בלבד. לא נשארתי הרבה זמן בבית הספר מפני שנדרשתי להתחיל לעבוד בגיל מאוד צעיר ולכן אני לא זוכר הרבה משנות לימודיי, אך ממה שאני זוכר הייתי תלמיד טוב אך מבחינה חברתית, לא היו לי הרבה חברים. בעקבות מצבה הכלכלי של משפחתי נאלצתי לנתק קשר עם חבריי מהלימודים בכדי לעזור למשפחתי ולהתחיל לעבוד בגיל 13.

עבודה

התחלתי לעבוד בגיל 13 בעקבות מצבה הכלכלי של משפחתי באותה תקופה. עבדתי כספר המון שנים וזו הייתה הפרנסה שלי. למרות שהתחלתי לעבוד בגיל מאוד צעיר, נהניתי לעבוד בתור ספר ולעזור לאנשים. אחד מהדברים שנהניתי מהם היה לפגוש אנשים חדשים ולהכיר אותם. וכך הכרתי כמה מחבריי.

שירות צבאי

התגייסתי לחיל הרגלים. לאחר זמן קצר כבר יצאתי למלחמה. בזמן המלחמה הייתי קרוב מאוד למוסקבה (היריבה). כמה מטרים לידי נפל טיל, בעקבות זאת נפצעתי ברגל ואיבדתי הכרה. המלחמה הייתה בחורף והשלג כיסה אותי. לאחר שבוע הצבא שלח כלבי חיפוש בכדי למצוא חיילים שלא חזרו (חיילים שנהרגו או נפצעו). כאשר מצאו אותי גילו שנשרו לי כל האצבעות בידיים בעקבות הקור. לאחר המלחמה קיבלתי צל"ש על התמודדות ואומץ. לאחר תקופה ארוכה, למרות שהתאוששתי מהמלחמה, השמיעה שלי התחילה להידרדר ובהדרגה התחלתי להשתמש במכשירי שמיעה.

עלייה לארץ

אני ומשפחתי עלינו בשנת 1991, אני הייתי כבר מבוגר, באיזור גיל 81. נסענו דרך רומניה, כל המשפחה חוץ מאוסה (נכדי). חוויית ההסתגלות הייתה קשה מאוד, היחס כלפינו היה לא מכבד וההתאקלמות הייתה מאוד קשה. כבר לא הייתי צעיר והיה לי קשה להתאקלם. אך למרות הקשיים שעברתי, החלטתי שהכי חשוב לעזור למשפחתי כדי שנוכל לפרנס כמו שצריך את הבית. לכן את רוב הזמן ביליתי עם נכדיי, כדי שהוריהם יוכלו לעבוד.

הזוית האישית

נטע הנינה המתעדת: נהניתי לשמוע על סבא רבא שלי ולשמוע על חייו, למרות שלא הכרתי אותו.

אימא ז'אנה: נהניתי לספר לבתי על סבא רבא שלה ואף להיזכר בילדות שלי ובסיפורים של משה.