מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי אלכס לוי, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי ואת הסיפור במאגר המורשת אכתוב על על סבא רבא שלי, אלכסנדר אברהם ז"ל, אביה של סבתי סוזן אברהם.

אלכסנדר אברהם נולד בלונדון, אנגליה בשנת 1922. הוא גדל באיסטלנד, רובע הרכזי של לונדון. הבית שלו היה קרוב מאוד לבית כנסת. להוריו קראו דיינה ויצחק אברהם. שמות אחיו: ג'ק, קני, ג'ורג' וקיטי.

אביו אסף מאנשים כסף להתערבויות בתחרות של כלבים או של סוסים, תלוי מה היה באותו היום. בימי שבת אלכס ומשפחתו בדרך כלל אכלו פאי בשר. זה היה המאכל הכי טעים שדיינה הכינה. המאכל האהוב עליו הוא סטייק. בילדותו גר בשכונה שבה כמעט כולם היו יהודים. החברים שהיו לאלכס הם ברנרד ומו, אבל רוב הזמן הוא היה מבלה עם משפחתו. בזמנו הפנוי היה משחק בהימורים ובקלפים. הוא היה קורא וגם רואה טלוויזיה. הוא לא אהב ללכת לבית הספר בכלל. לא הייתה לו תלבושת אחידה בבית הספר, הוא היה לובש בדרך כלל מכנסיים קצרים. הטיולים שהיו לו בבית הספר הם טיולים לים או לקאנטרי שהיה באזור. השיעור האהוב עליו היה שיעורי מתמטיקה. אחר הצהרים הוא שיחק עם חברים באזור ליד הבית. היו מטיילים מבית לבית. כל החברים קבעו להיפגש בנקודה מסוימת ומשם הם טיילו כל היום. אמצעי התקשורת ביניהם היה לרדת למטה לנקודה שהם קבעו. בדרך כלל הם קבעו את הנקודה בבית ספר. המוזיקה האהובה עליו הייתה מוסיקה קלאסית.

אלכס חגג את בר המצווה שלו בבית הכנסת ביום שבת. הוא למד רק את מה שהוא היה צריך לדעת. החברים שלו לא חגגו בר מצווה ואם הם כן חגגו, זה היה רק בבית הכנסת. בת זוגו לחיים הייתה מילי רובין, בכינוי קראו לה בובה. אלכס הלך לנשף (ל"פרום" של התיכון) עם בת זוג שקראו לה סיידי ואחיו היה עם בובה. בנשף כל אחד היה עם זוגתו ולאחר כמה שבועות כל אחד מהם הבין שהם לא מתאימים. אלכס הבין שבובה יותר מתאימה לו, ואחיו הבין שסיידי יותר מתאימה לו. כך אלכס פגש את בובה.

לאחר תקופה ארוכה שאלכס היה עם בובה הם התחתנו והביאו ילדים לעולם. הילדים של אלכס ובובה הם ריימונד וסוזן אברהם. הנכדים של אלכס ובובה הם – מריימונד יש את אמה וצ'ארלס. מסוזן יש את סימון, שושי, ושבתאי. הנינים של אלכס ובובה הם: מאמה יש את ליעד, ליה, ודניאל – הם גרים בכוכב יאיר. מצ'ארלס יש את ג'וני – הוא גר באנגליה. משושי יש את נגה, יעל, ונופר – הם גרים בתל מונד. משבתאי יש את אלכס, אביגאיל, אניאלה, ואמיתילי, הם גרים בנתניה.

אלכס ובובה עלו לארץ ישראל בשנת 1989 בגלל שסוזן, ריימונד והנכדים גרו בישראל. סוזן עלתה לישראל בשנת 1983, ריימונד עלה לארץ בשנת 1977. כשהם הגיעו לארץ ישראל הם דיברו רק באנגלית, הם לא ידעו לדבר בעברית. הם עלו לארץ וישר התמקמו בנתניה. הם גרו בדירה ברחוב בורוכוב והיו מאוד שמחים שהגיעו לארץ ישראל.

הסיפור המרגש של אלכס – שבוי מלחמה בעת מלחה"ע השנייה 

אלכס נלחם בצבא של אנגליה במלחמת העולם השנייה, בשואה. הוא התחיל את שירותו הצבאי בגיל 20. אלכס עלה על אונייה בדרך לגרמניה. הגרמנים פוצצו את הספינה שעליה היה אלכס. אלכס היה בין האנשים שהצליחו לשרוד, כל מי ששרד הגיע לקריט שברומניה. האנשים שחיו בקריט לקחו את כל מי ששרד את פיצוץ האונייה לבית שלהם ושם החביאו אותם מהגרמנים. הם החביאו אותם למשך שנה וקצת.

בזמן שאלכס היה בבית בקריט, בובה חשבה שהוא נפטר. בקריט עברה שמועה שמגיעה לקריט צוללת שבה יש אנשים מאנגליה. אלכס וכל החיילים האנגלים, כל מי ששירת בצבא האנגלי, הלכו לחוף שאליו אמורה להגיע הצוללת שתחזיר אותם הביתה. בצוללת היו חיילים גרמניים ולא חיילים אנגלים כמו שחשבו. הגרמנים לקחו את כל האנשים שהיו באונייה עם אלכס, הגרמנים לקחו אותם למחנה שנקרא מחנה 10, לא רחוק מאיפה שקברו את כל היהודים ואת כל מי שהרגו.

כשאלכס הגיע למחנה, האחראי על המחנה שאל אותו לשמו, ולמספר שקיבל מהצבא. בגלל שקוראים לו אברהם הם אמרו לו שהוא יהודי. הם לא יכלו לקעקע לו מספר על הזרוע. כל האנשים במחנה הזה היו אנשי צבא. הוא אמר לאחראי שהוא לא יהודי. הוא יצא מהחדר עם האחראי. בדרכו לצאת מן המשרד, אלכס פגש אנשים יהודים שהוא מכיר. הם אמרו לו: "עדיף שתהיה איתנו, עם היהודים". בשביל שיישאר הוא היה צריך לחזור לחדר של האחראי ולהגיד לו שהוא יהודי. הגרמנים שחשבו שהוא שיקר להם, כעסו מאוד. מרוב כעס הם לקחו רובה עם סכין בפינה ודקרו את אלכס בישבן. הוא הלך לרופא לבדוק אם הוא בסדר, אם הדקירה לא תשפיע עליו בהמשך.

הוא חזר למחנה והתחיל לעבוד. מחנה 10 הוא לא מחנה רגיל. העבודה לא הייתה אותה עבודה כמו במחנות אחרים. ליד המקום שבו הם עשו את העבודה היה סוג של גדר, ומעבר לה היו אנשים שנמצאים במחנה אושוויץ. אלכס וחברים שלו התחילו להתיידד קצת עם האנשים שמעבר לגדר. יום אחד אלכס התחיל לזרוק קצת אוכל לצד השני של הגדר, לאנשים מאושוויץ. לא היה להם מה לאכול, אז אלכס כל יום הביא להם קצת אוכל. היה שם מישהו שהיה שם כל היום. אלכס ושני חברים שלו ניסו לברוח פעם אחת מהמחנה, הם עלו לרכבת הלא נכונה, הגרמנים תפסו אותם והחזירו אותם בחזרה למחנה 10. אלכס שלח לבובה מכתב עם כוח העזרה של הצלב האדום. הגרמנים קראו את המכתב ואישרו לאלכס לשלוח אותו לבובה. בזכות המכתב שאלכס כתב, בובה ידעה שאלכס עדיין חי ונושם. בסוף המלחמה אלכס חזר הביתה לאחר כרבע-חמש שנים. בובה אז גרה בצפון לונדון במקום שנקרא פרמז גרין.

לאחר שאלכס חזר בשלום מן המלחמה, בובה ואלכס עלו לארץ ישראל. בארץ ישראל אלכס עבד בחנות בגדים יד שנייה. יום אחד הגיע לחנות מישהו עם מספר על היד, מספר שקעקעו עליו במהלך מלחמת העולם השנייה. אלכס דיבר איתו וגילה שהוא היה במחנה אושוויץ. האיש סיפר לאלכס שמישהו זרק לו אוכל מעבר לגדר. והם גילו שאלכס הוא זה שזרק את האוכל לו את האוכל מעבר לגדר. מאז הפגישה הזאת בין אלכס לאיש הזה הם הפכו לחברים מאוד טובים.

הזוית האישית

אלכס הנינה המתעדת: נהניתי מכל תהליך העבודה, התרגשתי לשמוע את הסיפורים של סבתא על אביה.