מאגר סיפורי מורשת

סבא צבי בר משה נולד בעיראק בעיר דיוואניה בשנת 1944, לאמו קראו נונה (ששון) מוסא לאביו קראו סאלם (שאול) מוסא. לסבא יש חמישה אחים בסך הכל – שלוש אחיות ושני אחים. לבכור קראו יוסף, אחריו נולדו אדיבה, אדיב, ווידאד, סבא שלי ואביבה הקטנה.

כשסבא שלי היה בן 9, אח שלו אדיב נפצע קשה באירוע ספורט. אח של סבא היה שחקן דיסקוס (כדור ברזל) מקצועי. באחת התחרויות בהן השתתף, נזרק על ידי אחד השחקנים דיסקוס ופגע ישירות בעורף של אחיו. לאחר שבוע של טיפולים ואשפוז בטיפול נמרץ, הרופאים לא הצליחו להציל את חייו, והוא נפטר. אירוע זה טילטל את המשפחה כולה, עד כדי כך שההורים של סבא לא הצליחו להתאושש מזה עד יום מותם. מאותו הרגע סבא ידע שחייו השתנו והא צריך לדאוג לעצמו ולהיות עצמאי.

כשסבא שלי היה בן 13, גיל בר מצווה, האסון המצער שנפל על המשפחה גרם לאבא שלו לכעוס מאוד על אלוהים, ולמרות היותו מסורתי מאמין, הוא לא הסכים לחגוג לסבא שלי בר מצווה. הפעם הראשונה שסבא שלי הניח תפילין הייתה כשעלה לארץ ישראל. ולכן היה קשה לקיים חיים רגילים, בבית ומחוצה לו. בנוסף לכך, כשסבא שלי היה בן שש (1951) הייתה עלייה גדולה לישראל, ונשארו מעט יהודים בעיר, כך שרוב החברים הטובים שלו היו ערבים מוסלמים.

בעקבות מותו של אחיו של סבא שלי, המשפחה לא הייתה מה שהייתה פעם. אחיו היה ילד מאוד אהוב, בקרב חבריו ומשפחתו. כמובן שהוריו ניסו להמשיך את חייהם ולדאוג לשאר המשפחה, אך לא תמיד הצליחו להסתיר מילדיהם הקטנים את הצער והכאב שהם חווים.

בילדותו סבא שלי אהב מאוד להיפגש עם חברים בקולנוע השכונתי, ולהשקיע בתחומי ספורט שונים. בבוקר היה הולך לבית הספר, ולאחר מכן נפגש עם חברים. כאשר הוא לא היה עם חבריו, הוא אהב לקרוא ספרים. סבא שלי היה תלמיד חרוץ, שתמיד השקיע בלימודים. בבית הספר היו לו המון חברים, יהודים, ערבים ומוסלמים. סבא שלי אהב לשחק בילדותו במשחקי ספורט מגוונים, ללכת לקולנוע או סתם להסתובב בשכונה. בחגים, סבא שלי ומשפחתו נסעו למשפחה המורחבת, והקפידו על מנהגי החג כיהודים הדוקים. כנער, סבא שלי וחבריו אהבו לשבת במעגל, ולספר סיפורים מהיותם קטנים, לשתף חוויות אשר הם חוו לאחרונה וסתם לדבר. כיום, בשונה מפעם, סבא שלי מספר שהוא מקפיד מאוד על קשרים עם חברים, ואוהב להיפגש איתם בבתי קפה.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תוכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר פארק המדע בנס ציונה, התשפ"ב 2022, בהנחיית המורה המובילה שונית גדות.