מאגר סיפורי מורשת

שמי נרמין מוסייב, אני משתתפת השנה בכתנית הקשר הרב דורי, במסגרתה החלטתי להנציח את סבא שלי, צביקה פשייב ז"ל, בעזרתה של אמי אשר סיפרה לי עליו ועל חייו.

צביקה פשייב ז"ל – סבא שלי, אבא של אימא שלי, נולד בתאריך 10.10.1945 באזרבייג׳ן, בעיר באקו, להוריו מרים ופשה שגם נולדו באזרבייג'ן.

ילדות ובגרות

סבא שלי גדל בבית עם עוד ארבעה אחים, מתוכם אחות אחת ושלושה אחים, סבא שלי הוא האמצעי. יש לו עוד עשרה אחים חורגים מנישואים אחרים של אבא שלו. אבא של סבא שלי היה וטרינר, ואימא שלו לא עבדה, היא הייתה עקרת בית וגידלה את הילדים. הייתה להם גינה גדולה בבית שבה אבא של סבא שלי גידל דבורים שיצרו עבורם דבש. סבא שלי למד בבית ספר בעיר, הוא היה תלמיד טוב וחרוץ.

כשסבא שלי גדל הוא עשה קורסים במגוון תחומים, ולבסוף עבד במשטרה בעיר שבה הוא נולד. אחרי שעבד במשטרה, סבא שלי היה קבלן של בניינים והיה טס המון לחו"ל בקשר לעבודה, הוא היה טס לטורקיה, לברית המועצות ועוד.

הפטירה של סבתא

בשנת 1981, לאחר בערך עשר שנות נישואין ושלוש בנות משותפות (חלי, יפה וג'ני – אימא שלי), סבתא שלי זינה, אשתו של סבא שלי – נפטרה מהריון מחוץ לרחם. סבא שלי נשאר לבד, עם שלוש בנות שהיה צריך לגדל לבד, הבנות היו בנות שמונה, תשע ושנתיים.

האירוע הזה היה טראומטי, עצוב וגורלי להמשך החיים של סבא שלי ושל שלוש הבנות שלהם. סבא שלי גידל את שלוש הבנות לבד, ובנוסף אימא ואבא של אשתו זינה שנפטרה, ושתיים מהאחיות החורגות שלו, עזרו לו בגידול הילדות. סבא שלי היה אבא מדהים, הבנות שלו (אימא שלי ושתי הדודות שלי) מעריצות אותו ומעריכות אותו עד היום על כך שהיה אבא מדהים, תומך, דואג ועוזר גם עם כל הקשיים העצומים שחווה בגידול הבנות שלו.

אחרי 13 שנה שגידל את הבנות לבד ואחרי ששתיים מהן התחתנו (שתי הדודות שלי) הוא התחתן שוב עם אישה ששמה אופליה ולהם נולדה בת אחת.

העלייה לארץ ישראל והחזרה לאזרבייג'ן

סבא שלי עלה לארץ ישראל עם אשתו אופליה ובתם המשותפת רק כאשר היה בן 55. החיים של סבא היו טובים באזרבייג'ן, אך משום ששלוש הבנות שלו עלו לארץ ישראל עוד לפני כן, ובעקבות החתונה של בתו הקטנה (אימא שלי) שהייתה בארץ, הוא עלה לארץ ישראל עם אשתו אופליה ובתם המשותפת.

הם התגוררו בפרדס כץ (שכונה בצפון בני ברק) והחלו להתאקלם במדינה החדשה בגיל המבוגר. סבא שלי מאוד אהב את הארץ, את הנופים, את התרבות, את האנשים, את השפה, את הייחודיות של המדינה. בנוסף לאהבת הארץ ולחיים החדשים בגיל המבוגר, הוא נתקל בקשיים כמו השפה, מכיוון שלא ידע לדבר עברית תקינה, כמו גם קשיים כלכליים מכיוון שהיו צריכים לבנות את חייהם מחדש, געגועים למשפחה הרחוקה שנשארה באזרבייג'ן ועוד.. לאחר כמעט עשור, סבא שלי חזר לארץ מולדתו עם אשתו אופליה ובתם, ומאז הקשר בין שלוש בנותיו והמשפחות שבנו בארץ ישראל התבסס על טיסות הולכות וחוזרות ועל קשר טלפוני.

החלום של סבא שלי

אחד החלומות של סבא שלי היה להיות קבלן, הוא הגשים את החלום שלו בסביבות גיל 35. התחום עניין את סבא שלי מגיל צעיר, הוא אהב את כל מה שקשור לבניית בניינים, מסעדות גדולות וכדומה, ניהול פרויקטים וכל מה שקשור בתחום. סבא שלי למד בחו"ל את המקצוע והחל לעסוק בו בסביבות גיל 35. בעקבות העבודה, סבא שלי היה טס למקומות כמו טורקיה, ברית המועצות, ושם הכיר אנשים, ניהל פרויקטים והתפתח בתחום.

בנוסף, לסבא שלי היה חלום בתחום המשפחה. הוא רצה להקים משפחה גדולה, בריאה ומאושרת. החלום התגשם, אך באופן די מורכב – הוא הקים משפחה עם זינה (סבתא שלי) ושלוש בנותיהם, ולאחר שסבתא שלי נפטרה, הוא הכיר את אופליה ואיתה הקים משפחה עם ילדה אחת. ארבע הבנות של סבא שלי גדלו יחד, והם היו משפחה מאוחדת, אוהבת, מכבדת וטובה.

הזוית האישית

הנכדה המתעדת נרמין: סבא צביקה שלי נפטר יום לפני בת המצווה שלי, ולא זכיתי שילווה אותי בגיל ההתבגרות. בכתיבת הסיפור נעזרתי בעיקר באימא שלי וגיליתי דברים חדשים, טובים ומרגשים שלא ידעתי עליהם עד היום. גיליתי על העיסוקים המקצועיים של סבא בחייו, ובעיקר גיליתי והבנתי יותר לעומק את ההתמודדות שלו בתור אלמן עם שלוש ילדות קטנות. אני מעריכה מאוד את סבא שלי ואת החיים שלו, ומודה לו על הכוחות שלו, האופי שלו, השמחה שלו ועל זה שלא החסיר מאימא שלי ואחיותיה שום דבר והמשיך להוות להן מודל לחיקוי.