מאגר סיפורי מורשת

שמי דמבו פליקס, הכינוי שלי בזמן שהייתי בתקופת נעוריי היה פל. הוריי קראו לי בשמי מכיוון שאהבו את השם. נולדתי באוקראינה בעיר חרסון בשנת 1947. מיום לידתי עד שנת 2010 חייתי את חיי בחרסון. בשנת 2010 הגעתי לישראל ופה אני חי עד עכשיו.

אבא שלי דמבו זכר חי בין השנים 1906-1989. הוא גם נולד בחרסון וחי שם את כל חייו. אימא שלי דמבו יווה חיה בין השנים 1918-2008 נולדה בחרסון וחיה שם עד שנת 1995. אמי הגיעה לארץ בשנת 1995. אבי זכר זכה במדליות שעוברות מדור לדור מפני שמילא תפקידים קשים בצבא והיה לו גבורה ואומץ להילחם. המלחמה נמשכה במשך ארבע שנים, מאז שהיה בן 35 עד שהוא הגיע לגיל 39.

בביתי באוקראינה היו לי ולמשפחתי שלושה חדרים. לי היה אח אחד וקראו לו קולה. אבא שלי, זכר, עבד במאפיית לחמים ואמי יווה עבדה בבית החולים.

פגשתי את אישתי סבטה במפעל כשעבדנו ביחד היינו בני 20. יש לי שני ילדים: אירנה וטוליק, ושישה נכדים ששמם נועם, יונתן, אריאל, איתן, לאה וליאור. אני ואישתי סבטה התחתנו בשנת 1979.

כשהייתי קטן אהבתי לשחק כדורגל וכיום אני אוהב לשחק במשחק שחמט. אשתי סבטה, כשהייתה קטנה, אהבה לשיר שירים וכיום היא עדיין אוהבת לשיר. כשהייתי נער ממש התחברתי למשחק שחמט מפני שראיתי שבבית ספרי כולם שיחקו בשחמט לכן הלכתי לחוג בנושא ועד היום אני משחק. סבטה התחילה לשיר מכיוון שהקול שלה היה ממש יפה והיא מאוד אהבה את המקצוע הזה.

הזוית האישית

נועם הנכד המתעד: היה לי ממש מעניין לשמוע על הסיפור של משפחתי ולהכיר את השורשים.