מאגר סיפורי מורשת

בית הוריי

כשנולדתי קראו לי בשם המקורי שלי עזרא שלמה, על שם סבא שלי. אחר כך כשהייתי בצבא שיניתי לעוזי שלם.

נולדתי בארץ ישראל בעיר יפו. משם עברנו למקום שנקרא שער עלייה, לשם הגיעו כל מי שעלה לארץ מעיראק. משם עברנו למעברת רמתיים וגרנו בצריף שזה בית מעץ. כשהייתי בן שש עברנו לנווה נאמן ואז התחלתי ללמוד בבית ספר נווה נאמן בכיתה ב'.

שם אימא שלי חביבה, ושם אבא שלי יצחק, שנפטר כשהייתי ילד. לאבי יצחק הייתה חנות מכולת בשכונה. ואמי חביבה הייתה מבשלת בחדר אוכל לתלמידים בבית ספר.

אנחנו שישה אחים ואחיות: שלושה בנים ושלוש בנות. הבנות תמר, דליה זיכרונה לברכה, שנפטרה לפני 3.5 שנים, ונאוה. והבנים אני עזרא, אמנון ומוטי.

גרנו בבית לא גדול בשכונת נווה נאמן, והיינו אבא, אימא ושישה ילדים. יחד אתנו גרה גם סבתא שקראו לה ג'ורג'יה. היינו תשע נפשות בבית קטן. היינו בכל ערב, פותחים מיטות וישנים אחד ליד השני. לא היה חדר לכל אחד. היו בבית שלושה חדרים וסלון. כשגרנו בצריף במעברה, השירותים ומקלחת היו בחוץ. לא היה ברז, היה צריך לחמם מים בכלי כדי להתקלח בחוץ.

כשהייתי ילד, הייתי קצת שובב ואהבתי לטפס למקומות גבוהים. הייתי מסתכן ועושה שטויות. פעם במעברה עשיתי משהו, ואבא שלי רדף אחרי ורצה לתפוס אותי. העונשים שקיבלתי לא היו קשים, היו נוזפים בנו ולפעמים נותנים מכה בטוסיק. לא כמו היום שלא נותנים את הטלפון לשבוע או לא לראות טלוויזיה.

בבית שלנו אכלנו מאכלים מסורתיים מיוחדים כמו קובה. שזה קציצה במרק. היה קובה סולת, קובה אורז וקובה בורגול. בשבת היינו אוכלים סביח, שזה פיתה עם ביצה קשה חצילים וסלט, טחינה ועמבה. היה גם אורז עם עדשים ואורז עם שום שנקרא קיצ'רי.

זיכרונות ילדות

החברים שלי, כולם, היו מהשכונה שבה גדלתי. בנצי עובדיה, דוד טולדנו, ראובן פלג, רוני מור. היינו הולכים בשבת לדוג בירקון. משחקים בכדורגל, תופסת, מחבואים וקלאס.

היה משחק עם מקל קטן ששמים על הרצפה ומעיפים עם מקל. לא היה את הטכנולוגיה שיש היום. אני זוכר שהיה לי טרנזיסטור קטן (רדיו) והייתי יושב עם חברים בחוץ והיינו מקשיבים למצעד הפזמונים.

 בנערותי

כשהייתי נער מאוד מאוד אהבתי לקרוא. הייתי קונה ספרים עבים, כך למדתי מילים חדשות בשפה העברית. לפעמים הייתי קם בבוקר ונשאר לקרוא במקום להתארגן לעבודה. למדתי בבית הספר בנווה נאמן. אהבתי היסטוריה, תנ"ך ותורה שבעל פה. הסיפורים מאוד עניינו אותי. היה לנו מורה מחנך שקראו לו יצחק אייזנברג. מאוד אהבתי אותו. הוא היה מאוד אכפתי. כשאבא שלי נפטר, הוא היה בן 60 ואני בן 13 לפני בר מצווה. המורה ניגש אלי וחיבק אותי ואמר לי שהוא יעקוב וידאג לי, כי בדיוק הייתי אמור לעבור לתיכון.

היו לנו טיולים של סוף שנה מבית הספר, לקחו אותנו לבקר בהר הרצל. גם היינו הולכים לטייל עם החברים בירקון. ליד בית הספר היה מועדון של הנוער העובד שאליו היינו הולכים. היו לנו גם מסיבות ריקודים בנים ובנות.

בילדותי היו הרבה מאכלים שאהבתי לאכול, אבל במיוחד אהבתי מאכל שאמי חביבה הייתה מכינה קובה אורז, שזה קציצה עם בשר ואורז. הממתק שהכי אהבתי היה קרמבו.

זיכרונות משנות ה-20 שלי

אהבתי לשמוע שירים ישראלים, אבל בעיקר היינו שומעים מוסיקת פופ מחוץ לארץ. הזמרים טום ג'ונס וקליף ריצ'רד, להקת הביטלס (החיפושיות) ולד זפלין שהיא להקת רוק, ועד היום אני אוהב לשמוע אותם. הייתי יוצא עם החברים למועדונים, שם היינו רוקדים סלואו פוקס, רומבה, רוק, צ'רלסטון.

במוצאי שבת היינו יוצאים לקולנוע לצפות בסרטים והצגות תיאטרון. וגם הופעות של להקות ישראליות ולהקות מחו"ל שבאו להופיע בארץ.

 בשנות הנעורים

אמצעי התקשורת שהיו אז זה רדיו, היינו שומעים חדשות ומוזיקה. והיה טלפון ציבורי. בשכונה היו אולי שני טלפונים ציבוריים. לא היה טלפון בכל בית, כי לא לכולם היה כסף לזה, ובטח שלא היו טלפונים ניידים. היה צריך לקנות אסימונים בשביל להתקשר.

 בשנות נעוריי

אהבה ומשפחה

אני וסבתא פלורי מכירים מגיל צעיר. הייתי חבר של רוני, אחיה של סבתא, עוד מהגן. הייתי מבקר אצלם הרבה בבית. והיא מצאה חן בעיני כנערה. אני זוכר שלסבתא היה יום הולדת 21 וכל החברים חגגו לה במסיבה. אני גם הוזמנתי וקניתי לה בושם מתנה. בסוף הערב הצעתי לה חברות והיא הסכימה. יצאנו במשך שנתיים, ואז הצעתי לה נישואין.

אחרי שנתיים התחתנו, ואחרי שנה נולדה לנו יפית שהיא הבכורה. כשיפית הייתה בת ארבע נולד איציק, ואחרי שנה וחצי נולדה מעיין.

 ביום נישואינו

היום יש לנו חמישה נכדים, בת אחת וארבעה בנים. רומי, עתי, מאור, עידן ובר. אני מאוד אוהב את הילדים והנכדים שלי. בכל שבת בבוקר אנחנו נפגשים אצלנו לארוחת בוקר משפחתית.

מתכון משפחתי

אימא שלי הייתה מכינה מאכלים עירקיים מאוד טעימים. ירקות ממולאים, טבית שזה אורז עם עוף שמתבשל כל הלילה בתנור, קובה סולת עם סלק או דלעת, קובה בורגול. אחד המאכלים האהובים עלי במיוחד זה קובה אורז, קציצת בשר מטוגנת עטופה באורז. סבתא פלורי אשתי מכינה וגם יפית למדה להכין על פי אותו מתכון של אמי חביבה, וזה מזכיר לי טעמי ילדות.

חלום שהיה לי

כשהייתי צעיר היה יל חלום להיות זמר. רציתי להיות בלהקה צבאית, אבל בגלל הפרופיל הצבאי הגבוה נשלחתי לתפקיד קרבי. זכיתי להופיע בהקמת היאחזות קטורה, בו כתבתי שיר וביצעתי מול קהל. במהלך השנים כתבתי כמה שירים ואחד מהם אפילו הולחן וזכה להישמע ברדיו.

הזוית האישית

עתי: אני מאוד נהניתי וגם התרגשתי מהמפגשים עם סבא. אהבתי לשמוע את הסיפורים מהילדות שלו, איך הוא גדל כילד ונער, ואיך הכיר את סבתא. נהניתי גם לשחק איתו במשחקי כדור. אני מרגיש שאני מכיר אותו עכשיו טוב יותר. הייתי רוצה לאחל לסבא הרבה בריאות ואושר, ושימשיך לשחק איתי כמו שנהנינו במפגשים.

סבא עוזי: במהלך תכנית הקשר הרב דורי המפגשים האישיים והעבודה עם עתי היו מהנים מאוד. זה אפשר לנו הזדמנות ליצירת קשר יותר קרוב וזמן איכות שלא הקדשנו בעבר. אני רוצה להודות למארגנים ומאחל לנו להמשיך וליהנות יחד ולכייף כמו במפגשים.