מאגר סיפורי מורשת

שמי נגה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה בחרתי לראיין ולתעד את סיפורו של סבא שלי, עדו חלוץ.

עדו חלוץ נולד בתאריך 11.10.1939 בתל אביב, פלסתינה (השם הקדום של ישראל). לפני לידתו נשלח אביו של סבי עדו, יצחק חלוץ, להונגריה כדי להציל יהודים מפני הנאצים. המשימה הזאת הייתה מסוכנת, ואביו בחר לקרוא לסבא שלי בשם מיוחד (עדו). הכוונה בשם הייתה שאם אביו לא יחזור מהשליחות המסוכנת והחשאית, יהיה הבן שלו (סבא שלי) העד של אביו.

אבא שלי סבא שלי הגיע מחבל ארץ הנקרא "קרים" הנמצא ברוסיה. אמו של סבי הגיעה מהעיר ברלין, בירת גרמניה. אביו של סבא עדו עלה ארצה מקרים בשנת 1918 ואמו בשנת 1935 מעיירה בגרמניה. הם נפגשו לראשונה בארץ והתחתנו לאחר שנתיים.

תקופת בית הספר ולימודים

סבי למד בבית ספר יסודי ברעננה, ובתיכון בבית ספר יחודי חקלאי ביישוב "הדסים". אביו של סבי היה שנים רבות בשירות ממשלתי, בזמן המנדט ולאחר הקמת המדינה. כאשר אביו של סבי פרש לגמלאות הוא הפך להיות חקלאי ברעננה, הוא קיווה שגם בנו (סבי) ימשיך בדרכו. בעקבות אביו, לימודיו של סבי התמקדו בלימודי החקלאות, בהדסים, לאחר מכן סבי המשיך את לימודיו בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ובהמשך לימודים לתארים המתקדמים באוניברסיטה של קליפורניה לחקלאות בארצות הברית – "דייוויס".

סבי סיפר סיפור מעניין הקשור לנסיעתו ללימודי הדוקטורט בארצות הברית. סבי נסע לארצות הברית כעובד באוניית משא, שנקלעה לסופה קשה מאוד בלב אוקיינוס האטלנטי. בגלל הסופה, ההפלגה התארכה ונמשכה כ-30 יום במקום 15 יום המתוכננים, אך הוא הגיע בסופו של דבר בשלום לעיר ניו יורק, בחופה המזרחי של ארצות הברית, לאחר חוויה קשה של גלים בגובה 20 מטר.

שירות צבאי

סבי התגייס לחיל הנח"ל, במסגרת גרעין של תנועת "המחנות העולים". ביחידה זו הוא המשיך בקרבתו ובאהבתו לחקלאות. הדבר התבטא בכך שהמשיך בעבודת חקלאות בקיבוצים וביישובים במסגרת שירותו הצבאי. בנוסף, בחופשות מהצבא עבד במשק החקלאי של אביו ברעננה, במטעי האבוקדו הרחבים. לקראת סיום שירותו הצבאי, עבר סבי קורס צניחה במסגרת חטיבת הצנחנים.

מקצוע ועיסוק

לקראת לימודיו המתקדמים בארצות הברית התייעץ סבא שלי לגבי מהו התחום שעשוי להיות החשוב והמשמעותי ביותר ללימודי דוקטורט בארצות הברית, אשר יביאו את התועלת המשמעותית ביותר לחקלאות בישראל. לאור זאת, הוא בחר להתמחות בתחום ייחודי של טיפול ואחסון תוצרת חקלאית לאחר הקטיף, תחום שלא ניתן היה ללמוד אותו כלל בישראל, כי היה חדשני.

עם שובו ארצה הוא התחיל לעבוד ב"מכון וולקאני" שנמצא בבית דגן. מכון וולקני הינו מוסד מחקר ייחודי בישראל המתמחה במחקר חקלאי. תחום עבודתו כלל אמצעים לשמירת טריותו של פרי ההדר לאחר הקטיף. במסגרת עבודה זו הוא פיתח אמצעי חדשני וייחודי לשימור פרי ההדר לאחר הקטיף באמצעים ביולוגיים – שמרים טבעיים. על הפיתוח הזה סבי רשם פטנט להדברה ביולוגית. סבי היה ראש מחלקת אחסון פירות וירקות, מנהל המכון לטכנולוגיה ואחסון, ובנוסף, גם סגן ראש מנהל המחקר החקלאי ב"מכון וולקני".

בעשרים השנים האחרונות בקריירה המקצועית של סבי, הוא נבחר לכהן בתפקיד משמעותי של מנהל קרן קמ"ח – BARD. זוהי קרן מחקר לאומית ישראלית – אמריקאית, המממנת מחקרים משותפים בין חוקרים ישראליים ואמריקאיים בתחום החקלאות.

יציאה לגמלאות

בשנת 2019, כשמלאו לסבי 78 שנים, הוא פרש באופן רשמי לגמלאות. יחד עם זאת, סבא עדיין מכהן בתפקיד רשמי כיו"ר ועדה חשובה של הנציבות לקידום חוקרים בשירות הממשלתי. את יתר זמנו הוא מקדיש לשבעת נכדיו, לפעילות גופנית, להרצאות בתחומים שונים, למפגשים חברתיים ולטיולים בארץ ובעולם כולל טיולים עם כל המשפחה המורחבת, מסורת אשר נמשכת כבר שנים רבות.

הזוית האישית

נגה הנכדה המתעדת: אהבתי מאוד את התכנית כי בזכות ההשתתפות בה למדתי הרבה על החיים של סבי, ותיעדנו את סיפורו במאגר המורשת.