מאגר סיפורי מורשת

שמי סלין משה, נולדתי בעיר קזבלנקה שבמרוקו. חיינו אני, אמי ואחותי. אבא שלי נרצח על ידי הערבים במרוקו כשהייתי בן שנה. אימא שלי הייתה בהריון, היא גידלה אותנו לבד. אבא שלי עבד מטעם הסוכנות היהודית בארץ ישראל בתפקיד של פעיל עלייה במחתרת ובמסגרת תפקידו הוא והחברים שלו סייעו ליהודים לעלות לארץ ישראל. בעקבות זאת אנשי השלטון גילו אותו ואת מעשיו והחליטו להתנקש בו, ואכן התנקשו בו. אמי המשיכה לגדל אותי ואת אחותי עד שהגעתי לגיל 13. בגיל 13 עשו לי בר מצווה במרוקו ואז עשינו עלייה לארץ ישראל.

הגענו לירושלים לפי בקשה מיוחדת שלנו, מאחר והם ידעו בסוכנות היהודית את כל הספור שלנו במרוקו וכצ'ופר נתנו לנו את מבוקשנו – לגור בירושלים, דבר שהיה בלתי ניתן להשגה לכל עולה חדש. בירושלים גרנו באזור קריית מנחם.

בגיל 13 הגעתי לירושלים, הגענו למחלקת הנוער מטעם הסוכנות היהודית, והציעו לי ללכת לקיבוץ. ואכן הלכתי לקיבוץ עין חרוד. לאחר כשלושה חודשים עזבתי את הקיבוץ וחזרתי לירושלים. כנער הלכתי לאולפן בכדי לחזק את השפה העברית שלי. הייתי כשלושה חודשים באולפן וחזרתי לביתי בירושלים – אני אמי ואחותי גרנו בשכונת שיכון.

ההתאקלמות בירושלים הייתה מאוד מאוד קשה לאמי, והתחלתי לחפש לי כל מיני עבודות מזדמנות. כמו למשל עבודות בקטיף ובמלצרות. התקבלתי לאחת המסעדות בשוק בתור מלצר צעיר, ילד. עבדתי כשלוש שנים בתור מלצר. במסגרת עבודת המלצרות שלי הכרתי את אשתי, שמחה, שתיבדל לחיים ארוכים. לאחר כחצי שנה ביחד החלטנו להתחתן. לאחר כתשעה חודשים נולדה לנו בתנו הבכורה לימור. לאחר כשלושה חודשים צה"ל קרא לי להתגייס, התגייסתי כשאני נשוי ואב לילדה.

בית הספר

עד גיל 14 במרוקו למדתי בתלמוד תורה, זו הייתה ישיבה של בנים. למדנו שם עברית, תורה וגמרא. לצערי, כשעלינו לארץ ישראל הלכתי לעבוד בכל מיני עבודות ולא המשכתי ללמוד כי הייתי צריך לעזור לפרנס את אמי ואחותי. עבדתי כמלצר, מאלף כלבים, ברמן , מוכר גלידה ועבודות כפיים. בגיל 21 התחלתי לעבוד במפעל שבו עבדתי במשך 35 שנים.

השירות הצבאי

בגיל 18 התגייסתי לחיל התותחנים, זו הייתה חוויה טובה עם הרבה זיכרונות. בדיוק בשנה בה התגייסתי, שנת 1973, פרצה מלחמת יום הכיפורים בין ישראל לסוריה, מצרים וירדן. התפקיד שלי היה סגן מפקד צוות. במשך שלושה חודשים שהיתי במלחמה. לאחר שלושה חודשים נולדה בתי השנייה, ליאת. סיימתי את שירותי בצבא כסמל. נהניתי מאד לתרום את חלקי למדינה. הכרתי חברים טובים וצברתי הרבה חוויות.

הקמת המשפחה

על ההכרות שלי עם סבתא שמחה סיפרתי לך. הכרנו לפני 51 שנים, התחתנו בגיל 17. יש לנו חמישה ילדים מקסימים. ארבע בנות טובות ובן אחד, אלישע, שקרוי על שם אבי ז"ל. יש לי בלי עין הרע נכדים, נינים ומשפחה טובה ויקרה. אני גאה מאד במה שיש לי. המשפחה שלי מאד יקרה וחשובה לי.

אירוע מיוחד שהיו לנו זו החתונה של רותם בתי הקטנה. רותם חיה בארה"ב והגיעה להתחתן בארץ בקיץ שעבר. החתונה הייתה שמחה מאד. שמחתי מאד לזכות להיות בחודש אחד בחתונת בתי הקטנה ובשתי בריתות של הנינים שלי. ברוך השם.

סבא כיום

החלום שלי להיות שמח בריא ומאושר עד מאה ועשרים. אני היום נהג מונית. אני נהנה מהשגרה ומחיי המשפחה. סדר היום שלי הוא עבודה בבוקר, בצהריים ובערב אני וסבתא מגיעים הביתה, אוכלים ארוחת ערב ומטפלים בקוקו הכלב החמוד שלנו. במהלך השבוע אני אוהב לבקר את הנכדות שלי שגרות קרוב אלינו. אני אוהב כשהן באות אלינו וגם אוהב לבוא לבקר אותן. אני אוהב לראות אותן רוקדות וצוחקות.

תקופת הקורונה

תקופת הקורונה הייתה – אוהוו….מאוד לא נעימה. חששנו מאוד לבריאות של כולם. הבדידות הייתה קשה. התגעגענו מאוד לנכדים ולנכדות ולחזור לשגרה בריאה. ברוך השם שזה עבר. אני מאד חששתי.

מסר לדור העתיד

נויה נכדתי היקרה, כל דבר בעיתו טוב, כמו שסבא תמיד אומר. אני מתכוון שצריך להנות מהחיים, להיות ילדה טובה, להפיק את המיטב, לראות תמיד את הטוב בכל דבר. המסר שלי אלייך, נויה יקרה שלי, הוא שכשאת צוחקת ושמחה – את הכי יפה. אני מאחל לך להיות תמיד מאושרת ושתצליחי בכל אשר תפני. מה שבטוח – מי שמשקיע תמיד מצליח, ההשקעה פירותיה מתוקים.

הזוית האישית

נויה הנכדה המתעדת: מאד נהנתי לראיין את סבא שלי. הסיפור שלו ריגש אותי וגילה לי דברים חדשים. סבא שלי הוא חבר טוב שלי. אני תמיד נהנית לשמוע אותו ובעיקר לצחוק ולשמוח איתו. סבא שלי הוא איש של שמחה.