מאגר סיפורי מורשת

שמי מיכאל פסקובר נולדתי בתאריך 22.12.1957, בברית המועצות בעיר קייב להוריי ראיסה ואבישי פסקובר. אבי, אבישי, היה קצין סובייטי (חייל הים) וראיסה הייתה רופאת עור. בילדותי הבית הקבוע שלי היה בקייב אבל כל פעם עברתי בתים בגלל העבודה של אבא שלי. היו לי המון חברים שכמובן שהיו גם ילדים של קצינים אחרים.

לימודים בבית ספר יסודי לא היו חשובים לי כל כך בזמנו כי כל כמה זמן עברתי בתי ספר אבל מה שהיה לי חשוב זה להכיר חברים והיו לי הרבה והיה מאוד, הייתי ילד מאוד מקובל חברתית. ליד פולין למדתי עד כיתה ח' ובכיתה ט' עברתי ללטביה. בגיל 18 חזרתי לקייב והתחלתי ללמוד במכללה הנדסית ולמדתי הנדסת חשמל.

בילדותי אהבתי לטייל בטבע, לשחק בכדור, אהבתי לשחות ובכלל בכללי אהבתי מאוד את הים. כל שבוע הייתי עושה פיקניק. לצבא לא התגייסתי כי צערי היו לי בעיות לב אז לא שירתי למרות שמאוד מאוד רציתי.

סבא ואמו, מאכילים יונים

כשלמדתי במכללה, אירנה (אשתי) גם התחילה ללמוד שם. יום אחר היא הייתה צריכה ספר מהספרייה והספר היה אצלי כי עדיין לא החזרתי אותו אז היא התקשרה אליו ואמרתי לה לבוא לקחת אותו. ככה הכרנו והתחלנו להיפגש. היא הייתה מאוד יפה וחכמה. ככה התחלנו לצאת, אחרי שיצאנו כבר במשך שנה, התחתנו. שנה אחרי החתונה הבאנו ילד לעולם. אירנה אשתי הייתה בת 19 ואני הייתי בן 27.

עלינו לארץ בגיל 39 עם אישתי ומשפחה לאחר אסון צ’רנוביל. בעקבות אסון הצ’רנוביל התחזקו המחלות לב ועליתי לארץ לבצע ניתוח.

המקצוע שלי הוא הנדסת חשמל. אני מתחבר מאוד אליו כי אני אוהב לתכנן ולשרטט. בעיקר כי מה שאני משרטט הוא מקור האנרגיה העיקרי שמשתמשים בו לכמעט הכל עכשיו אפילו למכוניות יהיה בסיס על חשמל.

יש לנו חפץ שעובר מדור לדור שהוא פגיון של סבא שלי שהיה קצין בחיל הים והוריש לאבא שלי וכשאבא שלי נפטר הוריש לי אותו.

הזוית האישית

הנכדה טליה: נהניתי מאוד, היה לי יותר זמן איכות עם סבא ולמדתי המון על העבר שלו.