מאגר סיפורי מורשת

שמי משה, השם מקורו מהתנ"ך. שם החיבה הוא מושתה. שם משפחתי הוא צפדיה. השם נלקח מהעיר צפת. נולדתי בתל אביב בתאריך 13.2.1946. אני השישי מבין עשרה אחים- חמישה אחים וחמש אחיות. היה לי אח שקראו לו עובדיה. הוא נהרג בצבא כשהיה בן 19, אני הייתי בן 9. אחותי הגדולה רינה נולדה בסוריה והייתה בשבילי כמו אם.

גדלתי בתל אביב. בשנת 1948,ב זמן הפרעות, הערבים מיפו ירו לכיוון האזור שבו גרנו, הייתה אזעקה ואימא שלי לקחה את כל האחים שלי למקלט ושכחה אותי, כשאני רק בן שנתיים. גרנו בבית בן שני חדרים, בחדר אחד גרו ההורים, ובחדר השני גרו כל עשר האחים. הבית נבנה מלבנים. מספר הנפשות בבית היה 12. בשכונה שלי הייתה מכולת, מרפאה, ושוק קטן של דגים וירקות.

בילדותי נהגתי לתפוס יונים וציפורים. כמו כן עסקתי בספורט תחרותי, כדורסל וכדורגל. נהגנו לשחק בגולות, פורפרות (שזה כמו סביבון), משחקי קלאס וקפיצה על חבל שהיה תחומן של הבנות. מבחינת מאכלי יום יום זכורים לי מרק עדשים חמוץ ואורז עם שעועית, שזה הוגש בעיקר בסופי שבוע. אני זוכר שבחג הפסח היינו מסתדרים ליד השולחן וקוראים את ההגדה. מבחינת מסורות, בחג הפסח ובראש השנה מתאספים כל בני המשפחה וחוגגים במשותף. גם בימי הולדת של כל בני המשפחה אנו מברכים זה את זה וחוגגים עם שירים, מתנות ומשחקים.

לא רשמו אותי לשום מסגרת עד כיתה א'. למדתי בבית הספר "איילון" בתל אביב וסיימתי שם בית הספר יסודי, זו היא כל השכלתי. זכורה לי המסיבה שעשינו והזמנו את ההורים שיצפו בהצגה שהכנו.

האירוע הכי עצוב היה כאשר אחי נהרג בתאונת דרכים. אני הייתי בן 22 והוא היה בן 24. אירועים נוספים שאני זוכר הם סיום בית הספר היסודי, התגייסות לצבא והשתתפות במלחמות על הגנת המולדת.

בבגרותי עבדתי בבית הקפה "יסמין" בתל אביב, על שפת הים. לאחר מכן, התחלתי לעבוד עם אבא שלי בשוק הכרמל ואני שם עד היום. העיסוק הראשי שלי הוא בדוכן בשוק הכרמל – מאז שהייתי צעיר רציתי לעבוד בדוכן המשפחתי.

צבא ומלחמות

שירתי בחיל השריון והשתתפתי במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה. הייתה דאגה והיה מתח לשלומה של המדינה. לאחר מלחמת ששת הימים הייתי בצבא הקבע במשך שנה.

הקמת משפחה

הכרתי את אשתי  כשעבדתי בבית הקפה "יסמין" בתל אביב. התחתנו בתאריך 26.11.1970, אני הייתי בן 24 ואשתי בת 23. התחתנו ב"אולמי דליה" בתל אביב. הייתי רק פעם אחת בחיי בחוץ לארץ לנופש וזה היה בטורקיה. יש לי שלוש בנות ותשעה נכדים. פעם בשבוע בערב שישי אנחנו נפגשים לקידוש וארוחת שישי.

אני עדיין פעיל בעבודה ועדיין לא יצאתי לגמלאות.

הזוית האישית

סבא משה: בתכנית הקשר הרב דורי היה כיף לחזור לילדות ולספסל הלימודים, שהוא שונה מהימים שלמדתי אז.

הנכד המתעד אלון: היה מעניין ללמוד בתכנית הקשר הרב דורי על עברו של סבא, על הבית והשכונה שהוא גדל בה.