מאגר סיפורי מורשת

אני משה יאיר, נולדתי לפני 91 שנים, בשנת 1932. נולדתי בירושלים בשכונת בית ישראל החדשה לאבי יעקב (יליד צפת) ולאמי רינה (ילידת ימין משה, משכנות שאננים, ירושלים). הסבים והסבתות שלי הם ילידי הארץ, והוריהם ממגורשי ספרד, שעלו ארצה דרך יוון. הנני הבן השני למשפחה בת שבעה ילדים.

בית ההורים

המצב הכלכלי בבית היה קשה, גרנו בדירות שכורות בתנאים קשים, נמצאנו מתחת לקו העוני, אך מעולם לא רעבנו ללחם. גרנו בתנאים סניטרים קשים, שלא אפשרו לנו לקיים אורח חיים נורמלי ותקין, אר העיקר לא חסר לנו מעולם. ידענו לחיות עם המעט שהיה לנו באושר, בחום, באהבה, עם שמחת חיים, הסתפקות במועט, עזרה הדדית בתוך המשפחה, ומעל הכל: כיבוד הורים. חרף המחסור שידענו שמחנו בחלקנו, היינו גאים, וידענו לשמור על כבודנו. לא חשנו פחיתות כבוד אל מול המשפחות המבוססות אותן הכרנו, אם כי באופן טבעי קינאנו בהם.

הורנו דאגו להעניק לנו חינוך, הן בבית והן בבתי הספר. רוב אחי ואחיותיי בעלי תעודת בגרות, ואנוכי ואחי הבכור (סימון ז"ל) בעלי תואר אקדמאי: אנוכי בעל תואר מוסמך למשפטים, ואחי בעל תואר בוגר אוניברסיטה. עד לפני שנתיים, (לפני יציאתי לגמלאות) עבדתי כעורך-דין ונוטריון. בנוסף ללימודים דאגו הורינו לשלוח אותנו לתנועת נוער – התנועה המאוחדת והצופים.

אני וסימון ומואיז הקטן

בילדותנו הכרנו את משפחת בנאי המפורסמת, והיינו סימון ז"ל ואנוכי חברי ילדות של יוסי בנאי המפורסם, אשר במהלך עבודתו ויצירתו חיבר שיר על ילדותנו שנקרא: "אני וסימון ומואיז הקטן". השיר הפך ל"שיר מזמור" באוזני ילדים ובוגרים כאחד. לא פעם נשאלתי בראיונות התקשורת מה ייחודו של השיר, ותשובתי תמיד הייתה: למרות שחלפו למעלה מ-40 שנה מאז בואו של השיר לעולם, לא נס ליחו, באשר ילדות קטנה ופרטית בירושלים של פעם של שלושה חברים זאטוטים, הפכה בשל שיר אחד לילדות של כולם – ילדות נצחית. אמנם בשיר מופיעים שלושה גיבורים, אך מי שמאזין לשיר, או שר אותו, מרגיש עצמו כאילו הוא גיבור נוסף בשיר. יכול הוא להיות ירושלמי או כל אדם מכל מקום, בארץ או אפילו במדינה אחרת. שהרי בעצם – למי אין ערגה או כמיהה לעברו, לנעוריו שנעלמו עם השנים, לשכונה, לסמטאות ילדותו, לעץ נוסטלגי שליד ביתו, למשחקי הילדות – לסמל, לסוס ארוך, למשחקי הראשיות, לעג'ו, להתגנבות להצגות ולקונצרטים בקולנוע אדיסון.

השיר אומנם פרסם אותנו, אך לאחר מותו של יוסי בנאי ז"ל השבנו לו כגמולו בכך שבכל ראיון עם התקשורת, שמרנו על הגחלת, והמשכנו לספר בשבחו וגדולתו של יוסי ז"ל.

סבא משה עם יוסי בנאי ז"ל וסימון הקטן

קישור אל השיר המפורסם- "אני וסימון ומואיז הקטן" של יוסי בנאי ז"ל

החיים הבוגרים

התחביבים שלי היו והינם עד היום: כדורגל, מוזיקה קלאסית, משחק השחמט, ופתרון שאלות במתמטיקה. השתייכתי ל"אגודת הפועל ירושלים" ושיחקתי בקבוצה הירושלמית במשך שנים. בתקופה זאת שימשתי אף כמאמן כדורגל.

שירותי הצבאי היה בנח"ל, בתקופה זו סיימתי קורס מפקדי כיתות, קורס מפקדי מחלקות, השתלמות באימון גופני וקורס צניחה. את שירותי בצה"ל סיימתי בדרגת סרן. השתתפתי בכל מלחמות ישראל, למעט מלחמות לבנון.

בשנים 1976-1978 שמשתי "שליח עלייה" מטעם הסוכנות היהודית במדינת פרו ובתקופה זו העליתי 100 עולים. כיום אני אבא לארבע בנות וסבא לעשרה נכדים יפיפיים, מוכשרים, חכמים, ומצטיינים בלימודים ובחוגים.

חכמתה של נכדתי

כעת נזכרתי בסיפור המצביע על חוכמתה של אחת מנכדותיי, הקשורה לתכנית "הקשר הרב דורי" הלא היא נכדתי לי-ים. והסיפור שהיה כך היה: בהיותה בגיל 3-4, לאחר שסיימתי את תפקידי כבייביסיטר, ובעומדי ליד דלת הבית, לפני צאתי, שאלה אותי הקטנטונת: "סבא, מדוע אתה הולך אולי תישאר עוד קצת" ולשאלה השבתי: "אני מוכרח ללכת, אין לי זמן להישאר." ועל כך הגיבה החכמולוגית: אפשר להזיז את הזמן אחורה? (שאלה שהטרידה בזמנו פילוסוף יווני).

את תקופת הגמלאות אני מבלה בעמותת יזמ"ה במודיעין ומשתתף בשישה חוגים, כולל הדרכה בשיעורי מתמטיקה לתלמידים נזקקים בהתנדבות, וכן מתן שירותי עורך דין בהתנדבות.

הזוית האישית

סבא משה: מוסר השכל לבני הנעורים בתקופתנו: לימדו להתנהג ולחקות את הוריכם, את הסבים והסבתות שלכם, להסתפק במועט, להיטיב עם הזולת ובעיקר כיבוד הורים. אני מודה לנכדתי לי-ים ששיתפה אותי בתוכנית זו של הקשר הרב דורי ושאפשרה לי להתבטא בנושא.

לי-ים הנכדה המתעדת: מאוד התרשמתי מסיפוריו של סבי מפעילותיו ומההיסטוריה של חייו. בזכות התוכנית למדתי הרבה דברים עליו וגם על עצמי ואני שמחה שבחרתי בו לתוכנית הזאת, אני מודה לו על כך, ומאחלת לו אריכות ימים.

סבא משה יאיר תרם סיפור נוסף למאגר המורשת בשנת 2017, לקריאת הסיפור שכתב עם הנכדה מעיין לחצו על הקישור: סבא שלי הוא מואיז הקטן "אני וסימון ומואיז הקטן"