מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי משה, נולדתי בארץ וגדלתי בה יחד עם משפחתי. בילדותי עברנו מטבריה לירושלים. עם חלוף השנים, גדלתי, התבגרתי והכרתי את רונית, אשתי. הבאנו ילדים לעולם והם גדלו. יעל היא אימא של אושר, הנכד המתעד. אני מתחבר לכולם במשפחה במידה שווה.

נולדתי בארץ כשהייתי בן 7, אז פרצה מלחמת ששת הימים. גרנו בדרום ירושלים, ממש בתלפיות, סמוך לגבול עם ירדן. אני זוכר כילד ששמעתי את הפיצוצים. זה היה מפחיד, אבל בסוף ניצחנו. אחר כך הייתה עוד מלחמה, וככה המדינה שלנו שורדת כל הזמן.

ילדות של פעם

הייתה לי ילדות עשירה מבחינה חברתית: שיחקנו כל הזמן עם חברים וחברות בחוץ, לא היינו בבית, לא היה לנו טלוויזיות, לא מחשבים, לא טלפון ולא כל השטויות של היום. היה לנו הרבה זמן לשחק עם חברים ואני זוכר את התקופה הזו כתקופה מאוד נחמדה. יש לי ממש המון געגועים אליה, וכיום כשאני רואה ילדים דבוקים למסכים, אני יודע שהם מפסידים ילדות ממש יפה ועשירה. בנוסף, ההתמודדות בחוץ עם חברים חישלה וחיזקה אותנו, למדנו באמצעותה המון דברים. היו לי המון חברים, כמו מוריס ויואב. אני ממש זוכר את מוריס כי עד היום אנחנו בקשר מיוחד, תמיד היה לנו ממש כיף יחד.

בבית הספר

בלימודים אני זוכר שהייתי ראשון בכיתה. אחר כך הייתי במחזור הראשון של הארץ לחטיבת הבינים מכיתה ז' עד ט'. פעם היו בית ספר יסודי של כיתה א' עד ח' והיה תיכון מכיתה ט' עד י"ב, ואני הייתי במחזור הראשון של חטיבת הביניים. הקימו חטיבת ביניים וניתבו אליהם תלמידים מכל הארץ. עברנו לכיתה ז' עם כל מיני ילדים שלא הכרנו מקודם, זה היה מעין משבר, כי לא התרגלנו לשינויים כאלה.

אחרי חטיבת ביניים היה בית ספר תיכון ואחריו צבא. אני זוכר את המחנך מבית הספר היסודי, את המורה ענטבי. אני זוכר אותו כי הוא הנחיל לנו הרבה ערכים שלדעתי חבל מאוד שהילדים היום מפספסים. להערכתי, לא נותנים דגש על ערכים בכיתות הנמוכות, הכוונה שלי במילה ערכים זה לכבד את ההורים, להתנהג בצורה יפה, מה שנקרא "דרך ארץ קדמה לתורה". חבריות היו לי הרבה, כמו כן זכור לי שהיינו מחכים הרבה מאוד לפורים, היינו מתחפשים והיה ממש כיף.

שירות צבאי ועיסוק מקצועי

בעת שירותי הצבאי הייתי מכונאי של משאיות חירום. היינו צריכים לתחזק אותן כל הזמן כדי שהיו כשירות לפעולה בזמן חירום.

במקצועי עבדתי במשטרת ישראל, במחלקה לזיהוי פלילי במטה הארצי בירושלים. זה היה שירות מהנה ומאתגר. בחרתי לעבוד שם כי רציתי עבודה עם משמעות – שיהיה גם מעניין וגם מאתגר, בשילוב של פרנסה קבועה כדי שנוכל לפרנס משפחה.

נישואים והקמת משפחה

חבר מהצבא הכיר לי את סבתא שלך, רונית. הלידה של אימא שלך ואחותה התאומה הייתה מאוד מרגשת כמובן. זו הייתה לידה ראשונה של תאומות – יעל וענת – שנולדו ביום שבת. היינו בהלם, כי לא ידענו איך לגדל תינוק ופתאום יש לנו שתי תינוקות. הייתה תקופה מאוד קשה. רונית עבדה במשמרות וכשהיא עבדה בלילה, אני הייתי איתן לבד. לאחר מכן, שהן גדלו והיו בנות 7, הגיעה גם מיכל וכבר היה לנו יותר קל עם מיכל. גידלנו את הבנות והיה לנו מאוד כיף יחד. אני זוכר שבשבת היינו מטיילים, הן אהבו פיקניקים בחוץ, זו הייתה תקופה ממש יפה. כשאתם הנכדים נולדתם, היה מאוד מרגש לקבל נכדים. זו הייתה הפתעה מאוד מרגשת. הנכדים הראשונים היו תאומים, אלו היו אתה ואחותך. אנחנו כבר גרנו בצפון והגענו לירושלים לבית חולים הדסה.. והנה גדלת והגיע זמן בר מצווה.. מתקדמים, אנחנו מתבגרים.

כיום – תחביבים ותקופת הקורונה

כיום אני מכין גבינות מזה כבר ארבע שנים, אני מייצר גבינות להנאתי וממש אוהב את העשייה שלי, אני נהנה מזה מאוד. בחלק מהימים אני הולך לחדר כושר וחלק מהימים אני מתעסק עם הגבינות, עובד בגינה וברוך השם נהנים. התחביבים שלי הם יצור גבינות, מוזיקה וטיולים. החלום  שלי הוא לראות אתכם מצליחים בחיים והולכים בדרך נכונה וישרה.

בנוגע לתקופת הקורונה שעברה עלינו, כמו כל עם ישראל – זו הייתה תקופה של מתח, של הסתגרות, תקופה של פחד ושל חשש. אבל עברנו את זה.

מוסר השכל לחיים

ראשית – אני תמיד אוהב ומשתדל לכבד אנשים אחרים. שנית – לא להתעסק בשטויות, להנחיל ערכים נכונים למשפחה ולילדים. מאוד חשוב ללכת בדרך הישר. 

הזוית האישית

אושר הנכד המתעד: חשוב לי לומר שהיה לי מהנה מאוד במסגרת התכנית ולמדתי דברים חדשים על סבא שלי ועל החיים שלו. בפעם הבאה ארצה לעשות את התכנית עם סבתא שלי.

סבא משה: שמחתי מאוד על התיעוד והעבודה המשותפת עם אושר. שמחתי שחשוב לנכד שלי לדעת מה עברתי כשהייתי בגילו ואני מקווה שתרמתי לו ולערכים שלו.

סבא משה ואושר בבר המצווה של הנכד