מאגר סיפורי מורשת

שמי מישל סיטבון, נולדתי בתאריך 1.4.1962. השם של אמא שלי הוא קמי, השם של אבא שלי הוא שמואל. נולדתי בתוניסיה בעיר תוניס.

כשהייתי בן 3 היינו צריכים לעזוב מכיוון שהיהודים לא יכלו להשאר בתוניסיה. חצי מהמשפחה שלי נסעה לישראל – ההורים שלי ואחים שלי, אנחנו שישה אחים: ארבעה בנים ושתי בנות, אני הכי צעיר. נסענו למרסיי לשבוע עד שההורים שלי ימצאו עבודה ודירה. אחרי שבוע במהלכו ההורים שלי מצאו עבודה ודירה, עברנו לגור בצרפת ואז בשנת 1964 בספטמבר הלכתי שם לגן והאחים שלי הלכו לבית ספר מקומי. גדלתי בצרפת, בעיר שקוראים לה אולנה. שם בית הספר שלי הוא מריג'יה.

בבית הספר אהבתי לשחק כדורגל ובבית אהבתי לשחק ברכבת החשמלית שלי. היו לי חברים בשכונה שקוראים להם קמל, ברונו, קורין, ורוניק.

עליתי לישראל בשנת 2020. שירתי בבסיס של טנקים בצרפת בשנת 1980. יש לי אישה בת 63, קוראים לה פטריסיה, הכרתי אותה בחתונה של חברים משותפים. יש לנו ארבעה ילדים. לאחד קוראים טוני והוא בן 44 , לשני קוראים ג'רמי והוא בן 35, לשלישי קוראים יוהן בן 30 ולרביעי קוראים דילן והוא בן 25.

החוויות המשמעותיות עבורי הן להיות עם הנכדים שלי. יש לי 11 נכדים אני אוהב לטייל איתם הרבה, אני סבא שמפנק את הנכדים באוכל טעים שהוא מבשל עבורם.

החלום שלי הוא לזכות בלוטו, לטוס, ללמוד דברים חדשים.

אני עובד באיטליז בשר כבר 44 שנה, כאשר אני עובד חצי שנה בארץ וחצי שנה באיטליז שלי בצרפת. התחלתי לעבוד בבשר כשהייתי בן 16 ועכשיו אני בן 60 ואני עדייו עובד באטליז, וממשיך להנות מהעבודה בכל יום מחדש.

הזוית האישית

סבא מישל: מסר לדור הצעיר: להיות פחות עם הפלאפון כי מתי שאנחנו בטלפון, אנחנו לא מתקשרים וגם הטלפון מטמטם אותנו, להתעקש בלימודים בשביל להצליח.