מאגר סיפורי מורשת

שמי שיר, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי אני מעלה אל מאגר המורשת של התכנית סיפור תעוד אודות סבא רבא שלי, מיכאל אקסלרוד.

שמו של סבא רבא שלי הוא מיכאל אקסלרוד. סבא רבא מיכאל אקסלרוד נולד בתאריך 12.7.1984 בברודי, שהיא עיר בגליציה המזרחית (כיום נמצאת במדינת אוקראינה). אביו  של מיכאל, מאנס ואמו (שאת שמה הוא לא זוכר משום שנפטרה לפני שנולד) נולדו גם הם בברודי.

מיכאל גר במקום מרוחק ליד נחל קטן, מאחורי הנחל השתרע יער עבות שנמשך קילומטרים רבים עד לגבול רוסיה. מיכאל למד בחינוך ביתי ולא היו לו הרבה חברים מכיוון שלא הרבה אנשים היו גרים בסביבה, ליד הבית שלו היה עוד בית קטן ובדרך כלל היה שמח שהיו באים שכנים עם ילדים שהיה יכול לשחק איתם.

מיכאל עלה בתור חלוץ לארץ בגיל 19 בגלל מלחמת העולם הראשונה. הוא עלה בלי הרבה דברים שהוא לקח איתו. הוא לא היה בתנועת נוער או בתנועת עבודה.

בתחילה, כאשר רק עלה לארץ, עבד בייבוש הביצות במקום שנקרא "כאברה" ליד בנימינה וחלה במלריה בגלל הביצות. בהמשך הוא הבריא ולאחר שהחליט שהוא מפסיק לעבוד בביצות, הפך לפועל בפרדס ולאחר מכן עגלון והוביל חומרי בניין. לאחר מכן התחיל לסחור בחומרי בניין ונהיה סוחר גדול.

מיכאל הכיר את סבתא רבתא שלי בזכרון יעקב ואחרי כמה שנים הציעו לו לעבור לגור בנתניה. מיכאל היה בין הראשונים בעיר נתניה, הוא היה חלק מאותם אנשים שנקראים "מקימי נתניה". בהתחלה הם גרו על שפת הים באוהלים ומי שסיפק להם את האוכל היו ערבים מבית ליד. לאט לאט הערבים מבית ליד הפסיקו להביא להם אוכל כי לא רצו שיתגוררו בנתניה אבל למיכאל הם המשיכו להביא אוכל, משום שהיה מספק להם מים מהבאר שלו.

משפחתו של מיכאל כיום גדולה במיוחד: למיכאל נולדו שלושה ילדים דרורה, אביבה ויאיר (סבא שלי), יאיר התחתן עם איטה ונולדו להם שלושה ילדים שרון, עופר ותמיר (אבא שלי), לשרון נולדו גם שלושה ילדים מתן, מאיה ורונה, לעופר נולדו שני ילדים בר ומיכאל,  ולתמיר נולדו שלושה ילדות שיר, ליהיא ויובל.

על שמו של סבא מיכאל קרויים שניים מניניו: מתן מיכאל (הבן של שרון), מיכאל (הבן של עופר).

מיכאל מאוד אהב לטייל ולראות נוף וכך גם בנו, סבא שלי. הוא גם אהב לרכוב על אופניים והיה יכול לרכוב קילומטרים.

מיכאל לא העביר שום חפץ מיוחד במשפחה מדור לדור אבל כששאלתי את בנו, סבא שלי, האם יש חפץ כזה, הוא אמר לי ש"המשפחה שבניתי זה הדבר הכי יקר ערך שעבר אצלנו במשפחה".

מיכאל לא יצא לפנסיה ופיתח את המפעל לחומריי בניין שלו עד יומו האחרון.

למיכאל היה חבר ערבי מאוד מאוד טוב, יום אחד החבר הזה נקלע לצרות כלכליות ומיכאל הציע לו לעבור לגור בבית שלו עם המשפחה שלו. כך אכן היה, לאחר כמה שנים שייח' אחד של הערבים שהיה ידוע כשייח' גדול אמר לערבים להפסיק להביא לנו אוכל ולספק לנו משאבים כדי שנפנה את נתניה, אך החבר הערבי של סבא שלי המשיך להשיג לסבא שלי את המשאבים הדרושים לו, וכשאותו השיח אמר לערבים להחריב ליהודים את החוות, בחווה של סבא שלי לא נגעו. באיזשהו שלב  החבר של סבא שלי השיג את הכסף שהוא צריך ועבר לפלסטין. אחרי הרבה מאוד זמן סבא שלי נפגש עם אותו חבר בכיכר ושניהם התחבקו, דיברו ואפילו בכו מרוב התרגשות לפגוש זה את זה.

מהסיפור הזה ניתן לראות כי מיכאל תמיד ראה את הבן אדם שעומד מולו קודם כל.

הזוית האישית

שיר: תהליך כתיבת התיעוד היה מעניין לי ולסבי, לפי דעתו משימה מסוג זה חשובה מאוד כי כל אחד צריך לדעת את הסיפור של המשפחה שממנה הוא בא. הרגשתי שאני וסבא שלי ממש התחברנו והתקרבנו בתהליך העבודה: צחקנו, נהנינו ודיברנו על דברים חשובים. הוא סיפר לי שגם הוא מרגיש שהתקרבנו. היה לי קשה להגיע לאיפה שהוא גר כי הוא גר בנורדיה ואין מי שייקח אותי לשם, אז נסעתי אליו באוטובוס רוב הזמן, ואנחנו גם לא מתראים הרבה אז זו הייתה ההזדמנות שלי לקבל  זמן איכות עם סבא וסבתא שלי.