מאגר סיפורי מורשת

שמי בן הר יואל, אני משתתף השנה עם סבא שלי בתוכנית הקשר הרב דורי, בין הסיפורים הרבים ששמעתי מפיו בחרנו לתעד את סיפור תקופת השירות הצבאי של סבי, אברהם בן הר.

 סבא אברהם מספר

עליתי לארץ בגיל 18 יחד עם הורי, עלינו מארגנטינה, זה היה בחודש ינואר שנת 1966, בתכנון שלי היה ללמוד הנדסה בטכניון בחיפה.

כשהאונייה הגיעה לנמל חיפה עלו עליה פקידי ישראל על מנת להנפיק תעודות לעולים החדשים. כשהגיע תורנו הפקידים שאלו את אבא שלי, איך לרשום אותי לצבא. אבא שלי כנראה לא כל כך הבין את השאלה וגם לא אני, כך גויסתי לעתודה האקדמית. על מנת להתכונן לבחינות הכניסה רשמו אותי לקורס הכנה לעולים. שם למדתי פיזיקה, עברית ומתמטיקה. עשו בחינות על מנת לקבוע את רמת הידע ונדהמתי מהתוצאות הנמוכות ביותר שקיבלתי. זאת הייתה אכזבה גדולה לאחר שכל חיי אמרו לי שהרמה בלימודים בארגנטינה היא מין הגבוהות. התוצאות האלה היכנסו אותי לאתגר עצום ולמדתי בלי סוף על מנת לכסות על הפער.

כעבור חצי שנה של לימודים בקורס ההכנה, נערכו בחינות הכניסה של מי שנכנס לטכניון. התקבלתי! שמחתי מאוד. בשנה הראשונה התיישבו לידי כמה קציני צבא מחייל הים ולמדנו ביחד גם בערבים. כעבור כמה חודשים אחד מהם פנה אלי וביקש שאעזור לו ברישום ההרצאות כי הוא נקרא חזרה לחיל הים לחיפוש אחר צוללת שנעלמה בדרכה מאנגליה לארץ, שם הצוללת היה דקר.

במשך הרבה מאוד שנים לא מצאו אותה ולא את הצוות שלה. כעבור כמה חודשים הוא חזר ללימודים ונעזר ברשימות שלי על מנת לסגור את הפער שלו. באחת השיחות הוא שאל איפה אני מתכונן לשרת בצבא?

אין לי מושג, לאן ישלחו אותי. החבר ללימודים ענה לי: אתה נראה לי בחור רציני שיהיה מהנדס טוב ואני יכול לעזור לך להגיע בסוף לחייל הים.

ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים ורוב הסטודנטים גויסו למילואים והעולים החדשים נשלחו כמתנדבים. אני יחד עם קבוצה של עולים מדרום אמריקה נשלחנו לקיבוץ מנרה על גבול לבנון שם עזרנו בחקלאות, חפרנו תעלות מיגון בהם שכבנו בזמן ההפצצות. ראינו כל הזמן מעלינו מטוסי קרב, אבל לא יכולנו להבחין אם הם ישראלים. אחד החברים היה מומחה לזיהוי מטוסים, במיוחד לזיהוי מטוסים ישראלים מסוג מיראז' ומטוסי קרב ערבים מסוג מיג.

החבר הזה לצערנו גמגם, כששאלנו אותו אם זה מיג או מיראז' הוא גמגם מ.. מ.. מ.. ככה חמש דקות. בסוף השנה הראשונה בטכניון, כאשר יתר הסטודנטים יצאו לחופשת הקיץ, אני יצאתי לעשות טירונות בצבא.

 מתגייס לטירונות

זה היה השוק השני שלי בישראל, כי לא הכרתי את התרבות והמשמעת בצבא. העברית שלי הייתה עדיין לא משהו וכמובן שלא הבנתי מילה מהפקודות שהמפקדים אמרו כגון: "לימין שור" וכך נחשפתי למושגים חדשים בעברית ובצבא: "טרטורים" ו"שאלת קיטבג".

בשנה ב' הצלחתי לקבל עבודה חלקית כאסיסטנט – אסיסטנט זו מילה באנגלית. זה בא מלשון ASSIST. הייתי אסיסטנט למרצה בהנדסה תיאורית (סוג של שרטוט). בקיץ לאחר שנה ב' שוב יצאתי לקורס בצבא כאשר יתר הסטודנטים היו בחופש, לא היו לי חופשות. זה לא היה קל. כך המשכתי ללמוד וללכת לקורסים בצבא, כולל קורס קצינים ואז חוויתי שלג לראשונה בישראל.

 בתקופת השירות הצבאי

בסיום הלימודים התחתנתי, התגייסתי לחיל הים בחיפה וצורפתי למחלקת ההנדסה.

ספינות שרבורג

כעבור כשנה רצו שאסע לארצות הברית כדי אלמד להתקין כלי נשק חדיש בשם טורפדו נגד צוללות על ספינות הטילים שחטפנו מהצרפתים בנמל שרבורג. ישראל הזמינה בנייה של ספינות טילים בצרפת לפני מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה נשיא צרפת כעס על ישראל והטיל עליה חרם ואסר לקחת את חמשת הסטי"לים שהיו כמעט בסוף הבניה מוכנות למסירה לישראל. בתרגיל ערמומי אנשי חיל הים שפיקחו אז על בנית הסטי"לים ביקשו רשות מהצרפתים לבדוק את המנועים על ידי הפלגה קצרה בתוך נמל שרבורג. השכם בבוקר אנשי חיל הים עלו על חמשת הספינות ו"ניסו" את המנועים והפליגו לכיוון ישראל בהתגנבות.

בהמשך לבקשה שאסע לארצות הברית, היה עלי למלא טפסים שונים ובין היתר, ביקשו ממני לעברת את שם המשפחה שלנו – ברגמן. לאחר התייעצות עם אשתי החלטנו לעברת את שם משפחתנו לשם החדש – בן הר. שיניתי את השם מברגמן לבן הר.

 במדי חיל הים

לצערי חליתי בצהבת ולארצות הברית לא נסעתי. הדבר המעציב, שהורי לא רצו שאשנה את שם המשפחה שלנו – ברגמן, השם שהיה חשוב להם, זכר למשפחתי שנרצחה בשואה. לימים, שנים אחרי שהשתחררתי מחיל הים, הקמתי חברה בשם "ברגמן" לזכר הנצחת השם של בני המשפחה שלי.

המשכתי להתקדם בחיל הים וקודמתי לתפקיד של מפקד באחת המחלקות האחריות לתיקון ותחזוקת כלי שיט. כשנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפור, ולראשונה נורו טילי גבריאל מהסטי"לים.

הזדמן לי להיות נוכח בנמל בזמן החזרה של הסטי"ל שירה טיל גבריאל לראשונה בהיסטוריה והטביע סטי"ל סורי. אני זוכר היטב את פרצות השמחה ומחיאות הכפיים לחיילי הסטי"ל תוך כדי התקרבותם חזרה לנמל חיפה.

באחת הפעילות בזמן המלחמה הייתי אחראי על התקנת כלי נשק ומכ"מים (רדארים) על אוניות אזרחיות ישראליות של חברת צים. בפעילות נוספת הפלגתי בנחתת טנקים במשך כל הלילה בים סוער בטלטולים חזקים שאני זוכר עד היום. בסוף המלחמה הייתי אחראי על איסוף השלל המצרי לאורך תעלת Suez (סואץ). בסוף המלחמה אספנו שלל כגון מנועים, נשקים וכד'…. היה חשש שחיברו חוטים עם חומר נפץ לשלל.

 מאלבום תמונות השירות הצבאי

בסוף המלחמה קודמתי לדרגת סרן. היצעו לי להמשיך לשרת בצבא קבע ולצאת ללימודי תואר שני בארצות הברית בתחום ההנדסה הימית, כשלב מקדים על מנת להצטרף לצוות חיל הים לתכנון ובנייה של רחפות בארצות הברית. בסופו של דבר לא הסכמתי, כי למרות שהיתי יכול לנסוע יחד עם סבתא גילה ודלית העדפתי להשתחרר ולהמשיך בקרירה אזרחית. בדיעבד פרויקט הרחפות בארצות הברית בוטל.

השתחררתי מהשרות בחיל הים והמשכתי לשרת כל השנים בשירות המילואים.

זהו הסיפור על ארבעת שנות השירות שלי בצבא בשרות סדיר.

הזוית האישית

סבא אברהם: מאד נהניתי מההזדמנות להנחיל ליואל את המורשת האישית, ובעיקר מהסקרנות שלו דרך השאלות והתמלול של הסיפור.

הנכד יואל: לדעתי זה חשוב מאוד שהדור השלישי יספר את הסיפור שלו לנו, מאד התעניינתי בסיפור של סבא שלי. נהניתי בעיקר מהזדמנות ללמוד מהסיפור.