מאגר סיפורי מורשת

שמי מאורו רטהאוס

נולדתי ברומא שבאיטליה בשנת 1946. ההורים שלי הגיעו לאיטליה מפולין בתקופת מלחמת עולם השנייה.

השנים הראשונות שלהם בארץ החדשה היו די קשים, בעצם היו פליטים שברחו מבתיהם בלי כלום. היה להם מזל שנשארו בחיים בתקופת השואה, שהייתה לא פשוטה גם באיטליה.

מצד שני, האוירה באיטליה אחרי המלחמה ובכלל היחס של האיטלקים ליהודים היו כל כך טוב ושונים ממה שהכירו בפולין, שהרגישו די מהר בבית והצליחו להתבסס כלכלית. אני זוכר שבשנות הילדות חיינו בצניעות, אבל לא חסר לנו שום דבר ביום יום.

 מהאלבום המשפחתי – מאיטליה

למדתי בבית ספר יהודי עד החטיבה ולאחר מכן בתיכון כללי. היחסים שלי עם החברים הנוצרים היו טובים מאוד ועם כמה מהם נשארתי בקשר עד היום.

 תמונת מחזור שלי עם חברי ללימודים

יחד עם זאת, תמיד הייתה לי ברקע מחשבה שזה לא באמת המקום שלי ושיום אחד אעבור לישראל. תחושות אלה התגברו מאוד אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר דעת הקהל באיטליה התחליה להשתנות בצורה בולטת, מאהדה או לפות חוסר התייחסות, לעויונות מוצהרת. זה היה כאילו נגד מדינת ישראל, אבל גם היהודים היו חלק מהמשחק.

למדתי רפואה ברומא ובסוף הלימודים התחתנתי ונולדה הבת הראשונה שלנו. כשבתנו הייתה בת שנה בערך, החלטנו לעלות לארץ (זה היה זמן קצר אחרי מלחמת יום כיפור).

הגענו לכפר סבא, התקבלתי לעבודה בבית חולים מאיר, אך המקום מצא חן בעיננו ונשארנו עד עצם היום הזה. גם הילדים שלנו מאוד קשורים לכפר סבא וגל היום לומדת באותו בית ספר שבו למד האבא שלה.

למרות שהחיים שלנו כבר 50 שנה בארץ, אנחנו עדיין קשורים מאור לאיטליה, הן מבחינה אישית (יש לנו משפחה וחברים שם) והן מבחינה תרבותית. איטליה כל כך קרובה לארץ, שקל מאוד לנסוע לשם ואכן אנחנו מבקרים שם לעיתים קרובות.

 תמונה משפחתית

עץ המשפחה שלנו

הזוית האישית

גל: מאוד נהניתי ללמוד ולהכיר את העבר של סבא שלי, זאת הייתה חוויה כיפית ומהנה עבורי שכנראה לא אשכח.

סבא מאורו: בזמן העבודה הייתה לי הזדמנות לחזור על זיכרונות מהילדות שלי ומתקופות עברו של משפחתי. דברים רבים שכבר שכחתי חזרו אלי והיה לי גם נעים להעביר אותם הלאה, לדור הבא.