מאגר סיפורי מורשת

שמי מנאיה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרתה אני מתעדת את סבתי, יקבה טארקין, במאגר המורשת של התכנית

סבתי יקבה טארקין נולדה באתיופיה בכפר קטן בגורגורה בשנת 1957 לטארקין (האב) וילפין. סבתא לא למדה בבית ספר, לא היה לה בית ספר בכפר. סבתי נזכרת בבית ילדותה בית קטן ועגול שבו כל בני המשפחה שלה חיו, היא זוכרת שהיא עזרה לאמה עם עבודות בית. זכורים לה מנהגים מסוימים, למשל כשהם היו עושים ארוחה עם כל המשפחה, הם היו יושבים ומברכים על האוכל. עוד סבתא זוכרת שהם נהגו לאכול אנ'גרה ודבו.

"אנג'רה (באמהרית: እንጀራ, בטיגרית: ጣይታ, "טייתה") היא לחם שטוח, עגול וגדול העשוי מתהליך התססה של דגן בשם טף. טעמה חמוץ ומרקמה ספוגי (מזכירה במרקמה את לחם הלחוח). האנג'רה נפוצה בקרב העמים החבשים ומהווה חלק חשוב במטבח האתיופי, הסומלי והאריתראי. טעמה של האנג'רה הוא חמצמץ וכמעט תמיד יתווספו לה נזידים שונים הנקראים באמהרית וואט. האנג'רה משמשת כבסיס עליו מניחים את הנזידים, והסלטים. כמו כן קיימים מאכלים (כגון: אנג'רה פירפיר, אנג'רה פיטפיט) העשויים מאנג'רה קרועה לחתיכות וספוגה ברטבים שונים. כמו את התבשילים, גם את האנג'רה הספוגה בטעמי המזונות שהונחו עליה, אוכלים. כך האנג'רה הופכת גם למזון שאוכלים, גם ל"סכו"ם" איתו אוכלים את ה"ווׂאוט" וגם ל"צלחת" עליה האוכל מוגש, שנאכלת בסיומו. בסעודה משותפת, לרוב יחלקו הסועדים את האנג'רה על צלחת אחת גדולה ולעיתים אף יאכילו אחד את השני ב"ביסים" של אנג'רה (הנקראים באמהרית גוּרְשָׁה), כסימן לחיבה, כבוד ואהבה. (מתוך ויקיפדיה)

בילדותה אהבה סבתא לשחק בחבלים ותופסת. סבתי לא עבדה, אלא עסקה במטלות משק הבית. היו לה תחביבים: לבשל, ללכת לטיול, לראות את משפחתה המורחבת בחגים.

כיצד הכירה סבתא את סבא? אבא של בעלה היה חבר טוב של אמה של סבתא, הוא רצה לחתן את שני הצעירים. סבתא הכירה את סבא בכפר, היא הייתה בת 10 וסבא היה בן 15. נולדו לסבתא שני ילדים: טדסה ומניאה. כיום יש לה תשעה נכדים: מזל, היימנות טשגר, ישעלם, שרה, דוד, ברוך, אנאל, יוסף.

הזוית האישית

מנאיה: תודה, סבתא, על סיפור מרגש. אני מאוד גאה בך, עברת דברים קשים מאוד ואת אישה חזקה, המשכת לחיות ולעשות טוב. אני אוהבת אותך.