מאגר סיפורי מורשת

שמי יצחק סופר, נולדתי בצפת בשנת 1952 לנאוה ושלום סופר. אבי נולד באי ג'רבה בשנת 1929 בתוניס ועלה לארץ בשנת 1948 דרך מרסי. אמי נולדה בטריפולי גם בשנת 1929, היא עלתה לארץ מטריפולי, לוב, בשנת 1949. הוריי הכירו לאחר הגעתם ארצה והתחתנו בשנת 1950. הם גרו בשכונה ערבית בעיר צפת ועברו לטירת הכרמל בשנת 1954. אבי עבד בתחילה בסלילת כבישים ובשנת 1958 התחיל לעבוד בתע"ש, אמי הייתה עקרת בית.

אני הבן הבכור מתוך שבעה אחים. יש לי שלושה אחים ושלוש אחיות. גדלתי בבית מסורתי דתי שבו הייתה מצוקה כלכלית. למדתי בבית ספר דתי במשך שמונה שנים ואז עברתי ללמוד בישיבה כפר אברהם בפתח תקווה במשך שלוש שנים. בחצי השנה האחרונה ללימודיי עברתי ללמוד באורט בשפרינצק חיפה שם למדתי מסגרות. לאחר סיום הלימודים הלכתי לעבוד גם בתע"ש כשנה וחצי עד שהתגייסתי לצבא בשנת 1971.

בצבא שירתי בגולני בתפקיד מש"ק חבלה והוצבתי ברמת הגולן. נלחמתי במלחמות ישראל: מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה ומלחמת שלום הגליל. כחלק מהתפקיד הצבאי הייתי מטפל בין היתר, בנטרול מתקני חבלה והפעלתם. חשוב לי לציין, שבשנים ההן מי שעסק בחבלה לא קיבל ציוד והגנה כמו שנהוג היום. הציוד שהיה לנו היה בעצם סוג של סכין ולא היו לנו חליפות הגנה או רובוטים. היינו צריכים להסתמך על האינטואיציות ולבצע את העבודה שלב שלב באיטיות עד לנטרול מתקני חבלה. לצערי, חברים רבים שעברו איתי את קורס החבלה נפגעו קשות במהלך שירותם הצבאי.

במהלך שירותי הצבאי היו מספר אירועי חבלה שנשלחתי לטפל בהם. היה מקרה שבו קבוצת חיילים יצאה לסיור באזור שבין הר דב לחרמון. אותם חיילים לא נשמעו להנחיות ויצאו ללא חבלן. לרוע המזל, הרכב של החיילים הפעיל מטען חבלה ואז הזעיקו אותי להגיע מהר למקום ולנטרל את אותו המטען. בנס לא היו נפגעים.

אני גם זוכר אירוע ממלחמת יום הכיפורים כאשר צבא סוריה ביצע מספר ניסיונות לכבוש את מרחב נפח, ואני אז שירתי במוצב בנפח, שלח אותי אז המפקד שלי להטמין מתקנים לפני המוצב. המחשבה הייתה שאם הסורים יצליחו להגיע, נוכל להדוף אותם ולהגן טוב יותר על המוצב. הלחימה הייתה מאוד קשה, אבל לבסוף לא היה צריך להפעיל את המתקנים כי הכוחות הישראליים הצליחו להדוף את הסורים ואפילו עד כדי כך שהכוחות הסורים נסוגו מעבר לרמת הגולן.

לאחר הצבא המשכתי לעבוד כחבלן אולם עברתי למשטרת ישראל. אחד המקרים שאני זוכר, הוא שקבוצת עבריינים זרקו רימון במדרחוב בחיפה אבל הרימון לא התפוצץ. הזעיקו אותי כדי שאבוא לנטרל אותו. שוב, ללא שום ציוד מגן כלשהו הגעתי למקום ולאט לאט הצלחתי לנטרל את הרימון.

לאחר כשלוש שנים במשטרה עברתי לעבוד בחברת החשמל, תחילה כעובד רשת ובתחזוקת עמודי החשמל ולאחר מכן כסגן מנהל עבודה. המשכתי בעבודתי בחברת החשמל עד לצאתי לפנסיה בשנת 2002.

נישאתי לאשתי היקרה, שושנה, בשנת 1975 ויש לנו שני ילדים: שלום ושמרית וארבעה נכדים: יואב, אלון, יעל ויהונתן. אנחנו גרים כיום בהרצליה.

הזוית האישית

יואב הנכד המתעד: שמחתי מאוד על ההזדמנות לשמוע מסבא שלי סיפורים על עברו. לא ידעתי שסבא היה חבלן בצעירותו. התרשמתי מאוד מהסיפורים שלו.