מאגר סיפורי מורשת

במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, הנכדה תהילה ג'רסי מתעדת את סיפור חייו של סבא יצחק.

סבא יצחק לוי נולד בעיר סלוניקי שביוון שבשנת 1922 להוריו סול ויוסף לוי. אביו יוסף היה מנהל פועלים ברוב השנה, ובזמן הנותר התפרנס כסנדלר. אימו של סבא, סול הייתה עקרת בית. לימים היא חלתה בדלקת פרקים, ובנה יצחק טיפל בה במשך תקופה ארוכה מתוך אהבה ומסירות רבה.

סלוניקי במלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה הגיעה ליוון כשנה אחרי שפרצה באירופה. באפריל 1941 נכנסו הגרמנים לסלוניקי. יומיים לאחר כניסתם לעיר הם הורו לסגור את כל העיתונים והפרסומים של היהודים. הגרמנים אסרו את כל חברי הקהילה היהודית ועוד קבוצה של נכבדים ואנשי ציבור.

סבא יצחק במחנות

בתחילת שנת 1943 הייתה לסבא ההזדמנות להצטרף אל הפרטיזנים (לוחמים בצבא לא סדיר שמתנגדים למשטר הנאצי) ולברוח איתם, אך סבא וויתר על הרעיון, והעדיף להישאר ולטפל באמו החולה. באפריל 1943 סבא נלקח למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ יחד עם שאר יהודי סלוניקי. כשהגיע למחנה הוא עבר את הסלקציה (פעולת מיון) הראשונית. לאחר שבוע נשלח סבא יחד עם צעירים נוספים, כדי לעבוד בקרונות משא במחנה בונה-מנוביץ. במחנה היה עליהם למלא את הקרונות בחול, ואחר כך לפרוק אותם.

בהמשך עבר סבא לעבוד בשקי מלט, כדי לבנות את בית החרושת להפקת שמנים מפחם. לאחר תקופה נוספת אולץ סבא לעבור לקומנדו 3, ולעבוד בהנחת כבלים כבדים בתעלות. העבודה הזאת הייתה קשה מאוד, ולכן החליט סבא להתחבא מתחת לבמה, שנועדה למשחקי אגרוף או שירה של אסירים.

אך לאחר שבוע סבא נתפס ונענש, הוא לא היה יכול לפתוח את הפה. הוא נשלח לצילומים באושוויץ, ואבחנו לו שבר בלסת. סבא היה בבית החולים בבונה-מונוביץ במשך עשרה ימים. הוא יכול היה לאכול רק אוכל מרוסק. סבא נשאר בבונה כשנה עד מאי 1944. בתקופה זו החלו ההפצצות של הרוסים על המחנה במטרה לשחרר אותו, הרוסים הצליחו להתקרב למחנה בונה.

שחרור המחנות

לאחר שישה חודשים כבר היה חורף, והגרמנים פינו את היהודים בצעדה למחנה גלייביץ שבדרום פולין. משם ברח סבא יחד עם חבר למחנה דורה שבמרכז גרמנייה. בדורה קיבלו היהודים מעט מרק בכל יום, אך העבודה במחנה הייתה קשה מאוד ומפרכת. משם עבר סבא למחנה הריכוז ברגן בלזן, שם ריכזו את היהודים, זה מחנה ריכוז שונה, כבר לא מחנה עבודה. אסירים רבים נשלחו לברגן בלזן כמעט עד לשחרורו ב- 15 באפריל 1945.

לאחר שחרור המחנה נשארו יהודים רבים במחנה תחת השגחת ההונגרים. אבל סבא בחר לברוח משם. סבא עבר מבית לבית כדי לחפש מעט מזון ובגדים. סבא עשה מאמצים רבים, הוא צעד דרך ארוכה חזרה ליוון, כדי למצוא קרובי משפחה רחוקים.

העלייה לארץ

לאחר מכן, סבא מחליט לעלות לארץ ישראל. סבא הגיע לארץ ישראל בדצמבר 1945 בעלייה לא רשמית, הספינות נעצרו להם בלב הים. והם נדרשו לשחות לחוף. הם הגיעו לקיבוץ "אשדות ים". אך לוח הזמנים הקיבוצי הזכיר לסבא את לוח הזמנים במחנות, ולכן הוא מחליט להתיישב בתל-אביב. שם הוא התפרנס מעבודות סבלות. בתקופה שסבא היה בקיבוץ הוא התגייס לאצ"ל והשתתף בתקיפה על יפו באחד בינואר 1948, כשאנשי האצ"ל מחופשים לבריטים.

סבא התחתן עם סבתא בלה, שעלתה לארץ מבולגריה, ופרנס את משפחתו מתוך יגיעה רבה ועבודה קשה.

סבא יצחק שלט בשפות רבות: לאדינו, צרפתית, יוונית, יידיש, עברית, איטלקית וגרמנית. כשעלה לארץ למד קצת ערבית.

הזוית האישית

תהילה: לצערי, לא זכיתי להכיר את סבא וסבתא, אבל בני משפחתי סיפרו לי עליהם רבות והיה לי חשוב להנציח את זיכרם. את סבי היו מכנים "נונו" והוא היה חי בצניעות.