מאגר סיפורי מורשת

שמי יעקב לוי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי שקד, יחד אנו מעלים סיפור מחיי אל מאגר המורשת של התכנית.

נולדתי בתאריך 5.1.1943, עליתי מעיראק בשנת 1951 במטוס, יחד עם כל משפחתי הגרעינית. אני נקרא על שם יעקב אבינו. שם אבי חיים, יליד עיראק, נולד בשנת 1922. שם אמי נג'יה, ילידת עיראק, נולדה בשנת 1924. מעיראק אני זוכר שהיה יפה, נחמד ושהיו הרבה דגים. בארץ גרנו באוהלים, שיכנו אותנו בפרדסיה ליד נתניה במשך ערך שנתיים, ולאחר מכן נתנו לנו צריפונים. לאחר שנה עברנו לרמת השרון. היינו כל המשפחה יחד עם אשתי – שבע נפשות בצריף אחד.

על ילדותו של סבא

גדלתי ברמת השרון ושם אני חי עד היום. למדתי בבית ספר "אלי כהן" ברמת השרון. בבית הספר כולם למדו ביחד, כל הגילאים. אחרי תקופה הפרידו את הכיתות לפי הגיל. אני זוכרת ששיחקתי כילד בגולות, כדורגל. אני לא זוכר את החברים, אבל הכרנו מבית הספר, עבדנו בחקלאות ביחד, אני זוכר שקטפנו תותים ומלפפונים. היינו הולכים לתל אביב לבית קולנוע.

ילדות 

בילדות היה בסדר, הייתי ילד שקט, למדתי בית ספר עד כיתה ח', לא היה אז תיכון וחטיבה. הלכתי לעבוד בחקלאות, ואחר כך במפעל לפני הצבא, זה היה מפעל בשם "גלובוס", של עטים, עבדתי שם שלוש שנים והתגייסתי לצבא.

שירות צבאי

התגייסתי בפברואר 1962, עשיתי טירונות ואחרי זה קורס נהיגה, הייתי נהג של מפקד מחנה מטכ"ל, פדני אהרון. אחרי שנה העבירו אותי להיות נהג של אלוף משנה, הייתי שם שלוש שנים. אחרי זה הייתי מש"ק רכב, ובמשך שנה הוא שלח לי מכתבים על כמה שהוא היה מרוצה ממני. אחרי זה חתמתי לשירות קבע של שלוש שנים, וכשהוא היה בחו"ל העבירו אותי לעבוד עם שני אלופים. במשך השנה, כשהבוס שלי היה בחו"ל, כל כמה חודשים העבירו אותי למישהו בכיר אחר. פעם אחת, הבוס כתב שאקח אותו משדה התעופה במוצ"ש אחד, וניגשתי לקריה – שם שירתי בזמן שהוא היה בחו"ל כמש"ק רכב – וביקשתי מהבוס שלי בקריה שיתן לי אוטו בשביל שאקח את הבוס הקודם, למרות שהייתי משוחרר כבר שבוע. למחרת הבוס הקודם דיבר עם הרמטכ"ל וביקש שאקח אותו כשאני משוחרר, אבל באישור מיוחד.

עבודה

עבדתי במפעל "גלובוס" עד הצבא ואחרי שהתחתנתי גרנו ברמת השרון. השכרנו שם בית שעלה 70 לירות בחודש, שם הייתה הרבה חקלאות: שדות של תותים, ירקות, כך התחלתי לעבוד בחקלאות לתקופה.  לאחר מכן עבדתי כנהג במשאית (עשיתי רשיונות להכל: מונית, אופנוע, מיניבוס ועוד). אחר כך התחלתי לעבוד בארקיע כשנתיים שלוש, בשדה התעופה, שם היה לי נהג מונית שהיה מחזיר אותי הביתה כל יום. יום אחד הנהג סיפר לי שהוא פותח מפעל של סריגה ורצה שאעבוד שם, ושם באמת עבדתי במשך שבע שנים כאחראי בהרצליה, בקיבוץ גליל ים. משם עברתי לעבוד באולפני הרצליה כעשרים שנה בפיתוח סרטים.

לאחר שסגרו את המעבדה של פיתוח הסרטים, שהייתה היחידה בארץ, עבדתי ב"עסקה טובה" כמבקר של מוצרים במשך חמש שנים. לאחר שנה של הפסקה עקב ניתוח חזרתי לעבוד שם עוד חמש שנים עד הפנסיה.

חלום

רציתי להיות צנחן לפני הצבא, אבל בגלל המשקל לא נתנו לי. הייתי רזה מאוד. כשהכרתי את סבתא כשהייתה בת 13, אמרתי לה כבר שהיא תהיה אשתי כשהייתי בן 18, והיא חשבה שאני צוחק כי הייתה לי חברה.

חלום נוסף הוא היה כמובן משפחה וילדים שאותו הגשמתי.

תמונה מהפספורט של סבא

הזוית האישית

שקד הנכדה המתעדת: היה לי מאוד כיף לשמוע על החיים של סבא ומאוד התרגשתי במהלך הכתיבה.

סבא יעקב: היה לי כיף לספר לנכדה שלי על חיי ולהיות איתה.