מאגר סיפורי מורשת

שמי עמית, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי ישבתי עם סבא שלי, יחזקאל נקש, וביקשתי שיספר לי על משפחתו בעיראק, מה הוא זוכר ואילו סיפורים הוא מכיר על משפחתו. וכך סבא סיפור לי:

"נולדתי וגרתי בעיר הגדולה בגדאד שבעיראק. המשפחה שלנו הייתה משפחה יהודית מסורתית וקיימה את מצוות היהדות והמנהגים, כמו ברית מילה לתינוק, הלכו לבית הכנסת, היו קהילות יהודיות, בתי ספר יהודיים וגם גרנו בשכונה יהודית. אבא שלי היה חייט, אימא הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים. בבית דיברנו עיראקית.

הבית שלנו היה בנוי משתי קומות עם גג ונדנדות. בבית לא היו מזגנים, היינו נושמים אוויר מהגג, היה לנו מרתף ובחורף היו מכניסים לשם שקי אוכל וכל מיני דברים כדי לשמור על טמפרטורה מתאימה. המצב הכלכלי שלנו היה טוב, לאבא שלי היה מפעל לבגדים והוא העסיק עובדים רבים. הדודים היו באים לשבת אצלנו מהכפרים. בבתי הספר היהודיים למדו מקצועות כמו בבתי הספר כיום למשל: מתמטיקה, אנגלית, את שפת האם וכו'… אני הייתי צעיר בעיראק, עליתי לארץ כשהייתי בן 5 ולא הספקתי ללמוד בעיראק.

עלייה לארץ

אני, הוריי ואחי הקטנים עלינו לארץ בשנת 1951. לאחר שהוקמה מדינת ישראל התחלנו לסבול התנכלויות מצד שכנינו הערבים. שליחי הסוכנות היהודית שכנעו את יהודי עיראק לעלות לארץ ולברוח מעיראק. לאחר שממשלת ישראל הגיעה להסכמה עם השלטון בעיראק, החל מבצע חשאי בשם מבצע "עזרא ונחמיה" להעלאת יהודי עיראק לארץ. כל אחד הורשה לשאת עימו מזוודה אחת בלבד עד 30 ק"ג. לארץ הגענו במטוסים, באו שליחים ואמרו לנו לארוז את הדברים. יכולנו להעלות למטוס רק כמה דברים כמו בגדים, וכל שאר הרכוש כסף דרכונים תכשיטים וכו' נשארו בעיראק."

הזוית האישית

עמית הנכד המתעד: שנינו נהנינו מאוד בהכנת הסיפור. העבודה עם סבי הייתה מאוד מעניינת, מסקרנת, מרגשת וכייפית. למדתי הרבה מהסיפור של סבי, על סיפור העלייה שלו ושל משפחתו, ילדותו והחיים בעיראק, והעזיבה הפתאומית מעיראק לארץ ישראל.